絵画教室の人々- 4

"בריזה" (חלקית) צבעי מים

קשישים、כנראה שהוא זכה בפרס בתערוכה。מדהים! מה אתה חושב?、הלכתי לראות את זה עם כמה חברים מהכיתה שלי.。

מַה、זֶה? ... כל העבודות הרעות ביותר ביותר、תג מוזהב עם המילים "פרס" שנכתב עליו היה תלוי ליד הרישום של הבכיר שלי.。אתה יכול להיות מאושר?、הלוואי שיוכלו לבעוט בפרס או משהו כזה、כמה שאני חושב、התמונות סביב זה היו נוראיות。מעניין אם אני שמח לקבל את הפרס במקום ההוא、חשבתי כך אבל、פניהם של הקשישים שפגשתי במקום זורחו באור.、כל מה שיכולנו לומר היה "אוי נו!"。

השיעור הבא、לפני שאמרתי מזל טוב, הבכיר שלי הרים את אצבעותיו מול שפתי.。אז גם לא אמרנו כלום。למה אנשים לומדים、זה גרם לי להיות מאושר יותר מהפרס עצמו.。

כִּי、אם אתה מקבל פרס וקם、משהו קצת מאכזב。כצפוי של בכיר。אֲנִי、נבדקתי מחדש לחלוטין。

למה אנשים לומדים、מה עדיף בציור של בכיר?、אני באמת לא יודע。

絵画教室の人々−2

野の草 水彩
野の草 水彩

*זהו סיפור בדיוני。זה לא קשור לאנשים אמיתיים。

יום אחד、המורה הביאה ורד כנושא הציור.。אני אוהב להסתכל על פרחים、אני לא טוב בציור。מעל הכל, אני לא אוהב את העובדה שיש בו קוצים.。זה נראה כאילו זה כואב ואני לא יכול להזיז את היד או המברשת.。

המורה אומרת שאין צורך לצייר ורד.、אין לי רעיונות אחרים, אז אין לי ברירה אלא לצייר ורדים...。אוּלָם,、אוּלָם,、זהו。אני חושב שאני יכול לצייר משהו ממש טוב רק להיום. חחחח、זה לא שאני עושה את זה הרבה זמן, אבל סוף סוף אני מראה את היכולת שלי...! בעודו מעכב את הדחף לזמזם באופן לא רצוני,、הייתי שקוע בציור אותו。הא、זו בדיוק הכמות הנכונה של עייפות.。

הפרחים לא יפרחו עד הפעם הבאה.、החוכמה לצייר פרחים היא לצייר כמה שיותר בבת אחת.。להפשיל שרוולים、כשלא יכולתי שלא להישען קדימה, חשבתי, "הא? זה הקנבס שלי."。צליל הצליל נעשה חלק יותר.。מאחורי הכיסא, הקנבס החדש שלי הקרין יופי לבן טהור...。

 

絵画教室の人々−1

ウィリアム・ブレイク 憐れみ 水彩
ウィリアム・ブレイク 憐れみ 水彩

*זהו סיפור בדיוני。זה לא קשור לאנשים אמיתיים。אל תתעצבן אם אתה נראה כמו מישהו。

אני אוהב לצייר。כשהייתי ילד, החמיא לי באומרו "אתה טוב."、אני מתגעגע לעובדה שציירתי את זה כל כך חזק כי זכו לי לשבח。המורה שלי בבית הספר העלה את זה לתערוכה החיצונית וקיבלתי תעודות רבות.、כאשר דרגת הכיתה גבוהה יותר、רק ציור תמונה גורם לי להרגיש את העיניים הלבנות של הסובבים אותי。פשוט פתיחת ספרים ומחברות מקלה על ההבנה שההורים ישמחו、לפני שידעתי את זה הפסקתי לצייר。... ושכחתי מהציור.。

עשר שנים עברו מאז、חשבתי פתאום。קרוביי אומרים, "אתה ילד אנוכי."、הרגשתי ככה, אז הפכתי את הכתפיים לרזה יותר、לא באמת אנוכי、אולי חייתי את חיי בהתאפקות ממה שרציתי לעשות.。אני תמיד שם לב לדברים מאוחר יותר מאנשים אחרים.。

הדרך לג'וטסו תלולה וארוכה (כנראה)。אם אתה מסתכל על המסע הארוך הזה, כנראה שאין הרבה הבדל בינך לבינינו.、כשהמורה כותבת מכחול על המושב לידי,、פתאום זה נראה טוב יותר。אולי הוא שטף את המוח על ידי רישומי המורה。האם ותיקים יודעים על זה?、"רבותיי、זה לא קצת טוב? "הוא נראה מתריס.。האם אתה באמת מרוצה?、האם הם מגדירים מחסום שאומר "אין צורך לגעת"?、עומק שלא ניתן לראות על ידי עולים חדשים。

אני לא יכול להתנהג ככה。משום מה, אני מתנצל ברגע שאני רואה את פני המורה.。"מִצטַעֵר。אני פשוט לא יכול לצייר איך שאני רוצה".。אם אתה יכול לצייר איך שאתה רוצה, לא תצטרך ללכת לשיעור.、הפה שלי אומר בדיוק ההפך ממה שיש לי בראש。אני לא יכול לשלוט במילים שלי。אשמח אם הידיים שלי יוכלו לצייר תמונות לבד במקום הפה שלי.、נראה שהידיים שלי נוגעות במברשות (וסכינים, שואבי אבק ומכונות כביסה).、כנראה שהוא חלש גנטית.。זו לא אשמתי。