絵画教室の人々−２

*זהו סיפור בדיוני。זה לא קשור לאנשים אמיתיים。

יום אחד、המורה הביאה ורד כנושא הציור.。אני אוהב להסתכל על פרחים、אני לא טוב בציור。מעל הכל, אני לא אוהב את העובדה שיש בו קוצים.。זה נראה כאילו זה כואב ואני לא יכול להזיז את היד או המברשת.。

המורה אומרת שאין צורך לצייר ורד.、אין לי רעיונות אחרים, אז אין לי ברירה אלא לצייר ורדים...。אוּלָם,、אוּלָם,、זהו。אני חושב שאני יכול לצייר משהו ממש טוב רק להיום. חחחח、זה לא שאני עושה את זה הרבה זמן, אבל סוף סוף אני מראה את היכולת שלי...! בעודו מעכב את הדחף לזמזם באופן לא רצוני,、הייתי שקוע בציור אותו。הא、זו בדיוק הכמות הנכונה של עייפות.。

הפרחים לא יפרחו עד הפעם הבאה.、החוכמה לצייר פרחים היא לצייר כמה שיותר בבת אחת.。להפשיל שרוולים、כשלא יכולתי שלא להישען קדימה, חשבתי, "הא? זה הקנבס שלי."。צליל הצליל נעשה חלק יותר.。מאחורי הכיסא, הקנבס החדש שלי הקרין יופי לבן טהור...。