タイムカプセル

12月のベゴニア  F6 水彩 2011

קיבלתי מעטפה מאחי הצעיר שנמצא בבית.。אה、המסמך לדוגמה נוצר.、הסתכלתי כלאחר יד בחזית וראיתי שהנמען רשום עליו את שמו של בני.。מה זה?

גלויה צורפה יחד עם מכתב פשוט מאחי.、מה שהוא הראה לי זה、כתבתי את זה כשהבן שלי היה בכיתה ד' בבית הספר היסודי.、עשר שנים מאוחר יותר、זו הייתה גלויה שהופנתה אליי כשהייתי בת 20.。אמרו לי לרשום כתובת תקפה גם אחרי 10 שנים.、רשמתי את הכתובת של ההורים שלי.。באופן אישי, אני בטוח שאעבור (דווקא)、גם הרצון לעשות זאת) ניכר שם.。

אפילו אחי הצעיר נראה המום.、נראה שלא רק אנחנו, אלא גם האדם עצמו שכח מזה לגמרי.。על הגלויה הודפסה תמונה כששלושתנו נסענו לנאסו.。צלם את התמונה בעצמך באמצעות חצובה、בבית הספר הוא כתב על גלויות שהדפיס בעצמו באמצעות מחשב.。

עשר שנים זה קצר。מנקודת מבטם של ההורים שלנו、ילדים גדלים רק פיזית, אבל נראה שהקרביים שלהם לא גדלים בכלל.。אבל הילד היה בן 10 כשכתב את זה.。עתיד באורך זהה לחיים שלך עד לאותה נקודה וכו'.、זה חייב להיות רחוק, רחוק。זה נכון אפילו לאור הזיכרונות שלי.。

בסוף הגלויה כתוב "אבא".、מעניין מה שלום אמא שלך?。אני מקווה שהוא לא מת''.。לילדים、ההורים חשובים יותר מהמדינה、קרוב יותר מהחברה、הוא אדם שאין לו תחליף שמגן עליי באמצעות הדם שלי.。בלעדיו, לא נוכל לבנות חלומות לעתיד.。חוסר המזל של ההורים、מַזָל רַע、חוסר יכולת מטילה צל על עתידו של הילד.。לְרֶגַע、איזה סוג של מטריה עליי לשאת?、חיפשתי את לבי כדי לראות איזה סוג צל הוא מטיל.。

הילדים שאיבדו את הוריהם ברעידת האדמה הגדולה במזרח יפן איבדו אפילו את הצל הזה.、אני חושב שוב。מה המשמעות של "אני מקווה שאני לא מת"?、זה גם מראה שילדים מרגישים את המציאות הזו בליבם.。בעוד עשר שנים, אולי אתה מרגיש חוסר מזל וחושב, ``הלוואי שאבי היה אדם הגון יותר מבחינה חברתית''.。

ילדים לא יכולים לבחור את הוריהם。לכן ילדים עצמם צריכים אידיאלים.。אני לא אוהב ילדים שמכבדים את ההורים שלהם (הם לא מכבדים אותם לפני זה)。(מנקודת מבט של ילד) כל עוד ההורים מספקים אוכל וכסף, זה מספיק.。שימוש בהורים כאבן דרך、אם אתה יכול ליצור עולם משלך, זה בסדר.。אני חושב להשאיר לעצמי קפסולת זמן בעוד 10 שנים מהיום.。 2012/1/28

大湊(おおみなと)

海上自衛隊大湊基地2012正月

2 דקות נסיעה מבית החולים אליו נסעתי לטפל באבי、המטה הכללי של כוח ההגנה העצמית הימית אומינטו (בסיס אומינטו של הצי היפני לשעבר לפני 60 שנה)。תחילתה של מלחמת האוקיינוס ​​השקט、נראה שהצי המשולב להתקפה על פרל הארבור הורכב כאן)。כיום זהו מפקדת אזור אומינטו/הוקאידו של כוח ההגנה העצמית הימית.。ערב ה-3 בינואר、יום חורפי רגוע לראשונה מזה זמן מה、התמונה הזו צולמה כשעצרתי בדרכי הביתה מבית החולים.。

כשהייתי בבית הספר היסודי、הייתה קבוצה שנקראה נערי הנחתים.。הייתי רזה ורזה, אבל נמשכתי לתדמית החזקה של ``איש ים'' ושאפתי להצטרף לקבוצה.。למדתי את אותות הדגל במהירות (אני עדיין זוכר אותם מסיבה כלשהי)。פעם הערצתי מדי קצינים לבנים, אבל עכשיו זה נראה כמו חלום.、מסתכל על הספינה、אני עדיין די עצבני。

אני בן דור שלא יודע על מלחמה.。אבל כשדיברתי על ההורים שלי כשהייתי ילד, אני חושב שהיו הרבה סיפורים על כך שהם היו מעורבים במלחמה.。פחות מ-20 שנה אחרי המלחמה,、הזיכרון כנראה עדיין היה טרי.。

עבור המדינה、להורים。כך הסתכלתי על סבא והורי, שלא יכלו להסתכל על עצמם.。אני מצטער על זה.、אני אחיה בדרך שלי、נהגתי לצחוק מהחששות של ההורים שלי.、כשזה מגיע לילדים שלי,、גם אני בהלם.。

הצליל של הבסיס נשמע。כבר שכחתי את המשמעות של כל חצוצרה.。   2012/1/16

 

 

 

雪について思い出すこと

 

冬の下北(Simokita in winter)2012

שימוקיטה、לא, הנוף המושלג יפהפה, לא רק בשימוקיטה.。זה מכונה לעתים קרובות עולם מונוכרום.、אני נוטה לחשוב ככה、אם אני מסתכל אחורה על החוויה שלי,、כולם יזכרו שזה מעולם לא היה כך.。

לפני כמה ימים、גע בנוף המושלג הזה、כתבתי שהרגשתי שהלכתי הביתה כדי לאחזר משהו ששכחתי.。זה בהחלט נכון。בתור תלמיד חטיבת ביניים, לא למדתי הרבה בכלל.、הפכתי לאובססיה ללכידת ארנבים, עץ עץ וכו'.、בדרך、כמעט איבדתי את הסקי פעמיים.、במהלך הנסיעה שלי הביתה, דיברתי על זה עם אחי ואמי הצעירים כמעט כל ערב.。הם טבועים איפשהו בגוף שלי、כשראיתי שלג כזה, יכולתי להרגיש את עצמי מתרגש.。בלי אבא שלי、2、אולי יצאתי לטבוע מלכודת ארנבים ב-3.。רוב、אני בטוחה שאפילו לא הייתי חוזר הביתה אלמלא זה.。

כשהתחלתי לצייר ברצינות、לאחר שימוש בצבעים שונים、כל הזמן חשבתי שהסוף בכל זאת היה מונוכרום.、זה כנראה בגלל שראיתי נוף כזה בעבר.。לפני שידעתי, נקלעתי לחיים、אפילו שכחתי את זה。מישהו אמר פעם שאני "סופר פנטזיה".。זה כנראה נכון。משום מה, הרגשתי כך מאז שהייתי ילד קטן מאוד.。שלג מטפח פנטזיה。למדינת השלג יש מזל。