*אין שום קשר לאנשים אמיתיים。זה סיפור בדיוני。
כשאני מצייר בגיל הזה、אנשים שאומרים "אני שמח שיש לי תחביב טוב", ו"אם זה לא בזבוז כסף עכשיו? " זה לא מוסבר ישירות、יש אנשים שמרגישים ככה.。לְלֹא סָפֵק。לפעמים אני חושב על זה ככה איפשהו במוחי。
אני גם זקנה טובה、אני אפילו לא יודע אם אוכל לצייר את זה בעשר השנים הבאות、ברור שזה לא משנה מאז שציירתי את זה。הילדים גם לא אומרים את זה בקול רם、אם עלות הצבע שלי הייתה עוזרת לאשתי לאכול משהו טעים, עדיף להשתמש בכסף.、כנראה שהוא חושב את זה。אני בטוח שהזקן מתחיל להשתעמם וחושב שהוא רק חושב על משקאות הערב והתמונות.、מחשבות ילדים היו מזמן。למה אנשים לומדים、אני לא מעז להילחם。זה בודד。
בגיל זה、רציתי גם ללמוד קצת אמנות。אם אתה חושב על זה、התבוננתי וציירתי רק תמונות על סמך החושים שלי והאהבתי והלא אוהבים.、תמונה שאתה לא מבין לעולם לא תובן.、אני נמנע מתמונות שאני לא אוהב רק בגלל שאני לא אוהב אותן.。אבל זהו、אני מניח שהחוויה שחוויתי עד כה היא בזבוז.、התחלתי להרגיש שזה לעולם לא יושלם.。לְפָחוֹת、אני חושב שיש כמה תמונות שאסור לך פשוט לומר על סמך אהבותיך ולא אהבותך.。אני עושה את זה במעורפל אבל、זה ציון מסוים、משהו חסר רחמים כמו סרגל קפיצה לגובה。אני רוצה לראות את זה。
העולם רחב。יש אנשים שהם מעל 90 שנה ויש להם ילדים שרוצים להפוך את ילדיהם לאמנים.、90יש אנשים שממשיכים להיכנס לאוניברסיטאות לאמנות לאחר שעברו。וסיים את לימודיו כנשיא、להישאר באוניברסיטה ולהיות בעמדה ללמד...。אם אני אומר שזה לא נורמלי, זה לא נורמלי.、אולי זה מה שעוסק ב"עולם התמונות".。גם אני בעולם הזה、אני רוצה לבנות את הקבר שלי בכל מקום ובכל מקום.。
איפשהו בלב שלי אני חושב ככה.。