ראיתי את האמנות המודרנית ואת התערוכה האמריקאית במוזיאון האמנות הלאומי。מעידן היבוא הישיר של אירופה、התרבות האמריקאית התחזקה בהדרגה.、בסופו של דבר הוא החל ללכת בדרך ייחודית ששונה מאירופה.、ישנם הסדרים קלים להבנה של התהליכים המובילים לביטחון.。
צייר נקבה בשם ג'ורג'יה אוקיף (אשת הצלם אלפרד סטיגליץ)。רק חלק מהפרחים, כמו סחלבים, הם מקרוב במיוחד על המסך הגדול.、זה ידוע בביטויים שלו שיכולים לבלבל אותו בקלות עם איברי המין הנשיים。טכניקת הצילום וכו '.、לא רק שהוא צלם מוביל、הרעיון של סטיגליץ, שהיה גם המנהל הגאוני הנסתר של האמנות העכשווית.、אי אפשר לדבר עליו בלי להסתכל על האסטרטגיה ועל הרגישות של אוקיף (אם כי לא).。
שוחררו כשלוש יצירות של אוקיף.。אף אחד מהם לא גדול מאוד、מתוכם, רק 20、הייתי מוקסם במיוחד מהעבודה המתארת עלה מת.。עלה לבנבן גדול בחזית。מאחוריו שכבתי שם עלה חום אדמדם נוסף.。והעלים אחריו、כל מה שאני רק מצייר שלושה עלים בסך הכל。על חלק מהעלים הלבנים בחזית、יש לו סדקים יבשים שמוכיחים שזה עלים מתים、אני חושב שזה ליבת התמונה הזו。הרקע גם לבן。הצבעים הם בעיקר עלים לבנים וחומים、それに背景の白だけの単純さで、モダンアートの旗手の一人としてはむしろ地味な絵だ。
多分実際にきれいな色の葉っぱだったのだろう。何となく拾い上げて手に乗せて見た。普通ならそのあと捨ててしまうか、描こうとして持ちかえっても結局描かずに捨ててしまう。אבל、そこに長い、一本の亀裂がオキーフの目を捕えた。何かが閃いて、それが絵になった。葉も大事だが、この亀裂が絵の核だというのはそういう意味である。もちろんこれは私の勝手な空想に過ぎないけれど、絵というのは往々にそうやって生まれてくるものだからだ。
エドワード・ホッパーの絵にも魅かれる。男が座っている。何でもない光景だし、その前にもその後にもたくさんの男も女も座っているのを見ていた筈なのに、その時その場所での男がホッパーに突然の閃きをもたらしたのだ。その男をあえてモデルに雇ったとしても、描く気持になったかどうか（制作にあたってモデルを使ったかどうかは関係無い）。
クリフォード・スティル。これら世代は異なるが、アメリカの絵画はモダン、時代の最先端というイメージが強く、日本人が真似るとことさら新奇、激しさ、けばけばしさなどを強調するが、実際に見ると案外に地味なのである。その発想も自分自身に発していて、むしろ謙虚で素朴という、モダンアートのイメージと矛盾した言葉さえ浮かぶ。日本人はアメリカ絵画の本質をどこかで見誤っているのではないだろうか。絵画の本質は、レオナルドの時代でも、現代でも変わっていないような気がする。日本でもアメリカでも。そういう大事なことを、教えてくれる展覧会かも知れない。 2011/10/16
