האולימפיאדה מלאה בסתירות, וכעת הם במחצית השנייה。עד כה הרגשתי חזק、אירועים חדשים (במיוחד סקייטבורד)、גלישה זה ממש כיף、זה כמעט הרחבה של משחק、אירועים מסורתיים פשוט גסים מדי、גם אם אנו מקריבים הכל, המטרה עדיין רחוקה.。"הרחבת המשחק" כמובן לא אומרת רמות נמוכות.。זה קשור לאופי הלב。
לפני שהפך לספורטאי אולימפי、לא רק שהיה לו כישרון ומאמץ מגיל צעיר、לעתים קרובות אני שומע שיש קורבנות מדהימים שמגיעים עם כל המשפחה.。אז、זהו "סיפור משפט" שמתגבר על קשיים רבים ומוביל ל"השער המפואר "。זה גם נוגע בנו、שחקנים חדשים、סיפורים כאלה אינם מתאימים במיוחד לסקייטבורד.。אני לא יתר על המידה、בזמן שעשיתי כיף לשחק עם חברים ולהתאמן, אפילו זכיתי במדליית זהב.、משהו כזה。זה ממש מרענן、האם זה מקור הספורט?、הייתי צריך לחשוב את זה。
כשאני רואה שחקנים יפנים, אני מרגיש מאוד חזק לגבי תחושת הטרגדיה.。גם אם אתה מחייך, אתה רואה סצנה בה נלמד את המאמן שלך "חיוך!"。אתה יכול לראות את זה על ידי צפייה בספורט בבית הספר。חשוב לנצח、לכן אנו מכריחים תרגול קפדני.。ככל שבית הספר חזק יותר, כך הוא יותר, כך הוא יקשר אתכם לחיי היומיום.。התלמידים מרגישים שעל ידי "פיתוח הרגל מנצח", התלמידים השתפרו.、תוכל לעמוד בספרטנים הקשים。למה אנשים לומדים、כשאתה חושב על זה, אפשר לומר שהוא סוג של "שטיפת מוח".。אני עושה את זה בבתי ספר בכל רחבי יפן במשך עשרות שנים、אולי האומה כולה שוטפת את המוח על ידי "Depthrust"。
אם הסקייטבורד היו ככל הנראה "פעילויות מועדון"、אני חושב שהוא מפסיק。אני עושה את זה כי אני אוהב את זה、אני גם עושה מחקר כי אני אוהב את זה。אני לא רוצה להכריח אותי。בואו ניהנה ממש מהחוקים、כולנו צריכים לעשות את זה ביחד。נראה כי החיוכים המהנים שלהם אומרים את זה。עולם הספורט קשור לשחק、אני מקווה שזה יתחיל להשתנות。