צדקנות "יפנית" לא טובה

יפן מתכוונת לסגת מוועדת הלווייתנים הבינלאומית "CWE"、הייתי המומה מהחדשות (2018/12/20)。רוב האנשים כנראה חושבים שזה לא רלוונטי כי אני לא אוכל בשר לוויתן、זו לא סוג כזה של בעיה。

יפן ממשיכה לערוך לווייתני מחקר במסווה של סקר משאבים לווייתנים מסחריים.。עיני העולם חשדות ב"סקר המשאבים "עצמו。כִּי、הסיבה לכך היא שיש לי עבר פלילי של בשר לוויתן סיטונאי לאחר ביצוע סקרים בכל פעם לקבלן ספציפי.。העולם הוא、אני חושד שזה "עסק מכירות" נסתר。מכיוון שבשר לוויתן מופץ למעשה לחברות מסוימות.、הספק הזה ברור מאליו。לפני שעוזבים、ראשית, יש לעשות יותר מאמצים כדי לנקות את הספקות.。

כל מי שאכל לוויתן、או האנשים שעדיין אוכלים את זה、日本全体ではおそらく１％もいないのではないか。私自身は子どもの頃のお弁当のおかずに鯨のベーコンを食べた時代を含め、百回くらいは食べている（捕鯨が禁止されている種類ではなく、ハマゴンドウとか、そういう種類だと思う。けれど反捕鯨国の人々にはイルカと同レベルで見られ、眉を顰められる）が、特別に美味しいものだと思ったことはない。個人的な好みは否定しないが、鯨の国際連盟「脱退」と一緒にしてはならない。

日本が主張するのは「独特の食文化の存在」と「（日本独自の調査による）十分な資源量の存在」だ。אבל、זֶה、全く鯨肉を食べようとしない人々に納得させるには、それ相当の覚悟（努力）が要る。そうした海外の人々への説得の努力をどこまでやったのか、その方法論を含め、極めて疑問だ。「言ったって無駄だ」という「当事者意識」。そして「ここまででも十分よくやった」という身内意識だけで判断するのは極めて危険だ。

国際連盟を脱退した日本の全権、松岡洋右が国際連盟総会議場を立ち去るシーンを思い出した人は私だけではない筈だ。「唯我独尊」は国際社会では「ご法度」だ。「短気は損気」、そんないい言葉も日本語にはある。文化の国際的理解には百年単位の時間がかかるという覚悟をもたなくてはならない。どんな場合でも、日本は世界と繋がっていなくては生きていけない国だ。