קָטֵגוֹרִיָה: 生活

コロナの影響を直接感じるようになってから２か月。今の様子では２５日にも非常事態宣言が解除されそうだという解放感なのか、単に、政府主導でマスコミが広げる「新しい生活様式」を受け入れ始めているということなのか、「新しい日常」がすでに始まっていると感じるようになった。

制作しながら、NHKラジオアーカイブスで「小田 実（まこと）」を聴いていた。聴きながら、描きながら、いろんなことを考えた。

彼の肉声を聴いていると、今まさに目の前に起きていることを前提に話しているように感じる。内容が古くならないというより、彼が提起した問題がほぼ未解決のまま、今も目の前にあるからだろう。

もう５０年近くも前の話が、今も古くない、ということは一歩も進んでいない、ということでもある。下手をすると後退でさえある。たとえば「自由」について。（自分のことを考えられる環境、すなわち奴隷的でない環境があるなら）おそらくは一生のうち、誰でも一度はそのことについて考える（考えた）はずだ。מוזיקה היא גם הקול שלהם、その考えと現在の自分がどうつながっているか。「コロナの２ヶ月」は、いろんな意味で無駄ではなかった（過去形？）と思う。

רגע אחרי החזרה מטיול אופניים、"הממשלה、איצ'י、ראיתי חדשות מרעישות באינטרנט שקרא, "ועדה מייעצת צפויה לדון בהסרת מצב החירום ב-39 מחוזות, כולל פוקואוקה".。מה שכתבתי בבלוג האחרון שלי、אז זה די לפני לוח הזמנים.。בכל מקרה、גם אם זה יבוטל פעם אחת、האם עלי להצהיר על כך שוב (כנראה שלא אעשה זאת שוב כי זה מביך)、אני בטוח שאעשה משהו דומה。לפני כן、"אנחנו כבר、מה עם הפעם השנייה? ”、אני חייב לחשוב על זה、היי。

הפרחים של השנה הם、האם זה בגלל שאנשים לא רואים את זה?、הרגשתי יותר יפה מהרגיל.。השנים האחרונות、גם אם זה מגיע לניצנים、האדמונית שלי שסוף סוף לא הצליחה לפרוח、שניים פרחו השנה.。גונגנדו סאקורה צוטסומי גם טוב יותר השנה.、אני חושב שזה היה יותר יפה מהרגיל。ורדים לחג המולד וזלזלת גדולה בגן、אולי זה האחרון? זה היה כל כך יפה שחשבתי。

הבוקר כואב לי הגב、לא יכולתי לקום כרגיל。עד שהלכתי לישון אתמול בלילה、למרות ששום דבר לא היה בסדר。זו גם הפעם הראשונה מזה שנתיים。אחר הצהריים הצלחתי להסתובב איכשהו.、טיילו על אופניים כשעה。אחרי שכל בתי הספר נסגרו、באותו זמן שוב ושוב、באותו מקום、אני רואה שתי בנות (כנראה תלמידות חטיבת ביניים) מתאמנות משהו.。אף פעם לא הייתי קרוב מספיק כדי לראות את הפנים שלך.、זה נוף שמותיר בי רושם מתמשך.。

בדרך הביתה、מהמקום הרגיל、הרגיל? אני שומע ילדה שרה。מאיזה בית אתה?、אני לא יודע אם זה מהסמטה.、זה לא קשור לתרגול שירה.、זה כמו כמה אנשים משחקים ביחד ושרים.、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。במקרה שמעתי את זה כמה פעמים、על כל פנים、אני רוצה שהילדים האלה יגדלו מהר.、אני לא יכול שלא לקוות שכן、יָפֶה、זה קול שירה צעיר。...בגלל זה、... עם חמדנות、ופוליטיקאים טיפשים、サッサと引っ込め！とみんなで言ってくれないかなあ。

コロナに蹂躙された４月の１ヶ月、私の生活は一変した。社会人になって、初めて「収入ゼロ」を体験した。最初は何にも感じなかった。「教室、休みになっちゃった。今までできなかったことを、この機会にできるようにしよう」的な、「チャンス」的な気分も無くはなかった。בהזדמנות זו、表現の世界を少しだけ広げられるかも、と楽観的に思っていた。

今は全然違う。世界は明らかに変わった。何年も前から、友人と「ごく近い将来、日本はドラスティックに変わらざるを得なくなる。その時に（個人として）何ができるか、それが大事だよね」などと、お酒を飲みながらの、定番の話題だった。それが「今」来たのだと思う。多くの人の予想通りに。

コロナは単なるきっかけだ。（社会現象としては）近いうちに起こるべきだったことが、いま起こっている。それが「戦争」でなく、「コロナ」だったぶん、まだラッキーだと思う。これがもし戦争だったら、こんなもので済むはずはない。フランスのマクロン大統領、ドイツのメルケル首相共に「コロナに対する戦争状態」を口にしたのも、決して的外れではない。コロナ戦争後に、勝ち負けが現れる、という危機感の表れと取るべきだ。日本のような竹槍アタマでは勝てそうにないな。

５月も、ほぼ無収入に近くなった。いつまで続くか判らないが、おそらくそれほど長くはない。終息など到底できないが、国民の持久力が続かないはずだし、変化だけが商売ネタのマスコミが騒ぎ始めるはずだし、経済界が、コロナなどより会社が大事だと本音を吐き始めるはずだし、政府の財布の底が見えてくるはずだし、何より日本人特有の健忘症が蠢き始めるはずだから。そのあとに来る、二度目のコロナの時は、もう打つ手は何もないよ。政府が「二枚のマスク」の代わりに配るのは、安楽死用の注射だけ、קאנה。