עבר זמן מאז ששרטטתי פרחים טריים。בקושי חשבתי על שום דבר、עם זאת, בלי לחשוב (אני באמת חושב על זה קצת) את התהליך של העתקת הצבעים והצורות מולי、זמן טוב לנוח את הראש העייף שלך。
התבוננות במרחק ללא מטרה היא הטובה ביותר לעיניך.、שמעתי את זה מרופא עיניים מספר פעמים。במקום לעצום את העיניים、תסתכל מרחוק。במקום להכניס אותו למצב רדום לחלוטין、במילים אחרות, נח במצב סרק。
הפקת ההדגמה של היום。בשיעורי ציור שמן, סמיכות של "צבעים משלימים" היא טכניקה רגילה מאוד.、עם צבעי מים、במיוחד כשמשרטטים פרצופים, אני נוטה להסס.。מהם צבעים משלימים?、מערבבים אותו כדי להפוך לאפור、כי זה שילוב של צבעים。
בציורי צבעי מים המשתמשים בהרבה טשטוש צבע、חשבתי שזה "צומת" אבל הוא התערבב ב"נפיחה ".、יש סיכוי עצום שזה יהפוך לאפור。זהו זה、אתה צריך להיזהר בעת שימוש בצבעי מים שרוצים ליצור צבעים יפים.。
רגיל מאוד、במובן של רישום דרך צבעי מים、נדיר להשתמש ב"ירוק "כזה על פרצופים אנושיים.。אם זה פנים יפניות、שָׁשַׁר、מגרפה ארגמן、מַגֶנטָה、צבעים חמים כמו צהוב o、Cerulean Blue כצבע הצללים、אני צריך לעשות שימוש חוזר בקובלט כחול。
כאשר הוא מעורבב, זה הופך לאפור、פירושו של צבעים משלימים פירושו גם "מערכת יחסים המשלימה זה את הצבעים של זה."。על ידי סמיכות ירקות、אדמומיות עם נוכחות בולטת יותר מאשר אדום יחיד、צבע דם、אתה יכול גם לצפות לעור גוון ורוד。יש שני הצדדים。
למה אנשים לומדים、למעשה, יש אפקט נפרד של "ציור"、גיליתי את זה מחדש במהלך הפקת ההדגמה של היום.。אני מקווה שזה יכול להיות מעודן ולהשתמש בהם על ידי כולם、הרגשתי ככה。זוהי אוריינטציה "ציור" ל"מרוח "。דרך חשיבה זו、כמובן שהדרך בה אתה מרגיש לא מוגבלת לפנים שלך。לעשות דרך להשתמש בזה、אני חושב להשתמש בזה כדי לעזור לך ליצור רמת עבודה גבוהה יותר。
לאחר העלאת YouTube באסיצ'י אתמול、תערוכת ניקי במוזיאון האמנות הלאומי בנוגיזאקה、הלכתי לראות את התערוכה העצמאית。
יש לי מכרים רבים בשתי התערוכות.。המטרה העיקרית שלי היא לראות אותם מוכרים טוב.。לא אכפת לי מהתוכן、とにかく元気でバカデカい作品を出していてくれればそれでいい。נָאֶה、バカなことをやってくれればバンザイでもしたいところだが、כֹּל אֶחָד、さすがと言うべきか、なかなか上手にまとめてソツなくごまかしてやがる。でもま、それはそれでいい。でも会場の黒リボンだけは、寂しくてやりきれない。
メディアがいう「アート」と、わたしたちアーティスト（自分のことをアーティストに含めていいのかな？）との感覚は全然違う。メディアだと、なんだか非常人的な「独創的」発想で、人目に触れないところでの努力の結晶、的にまとめてしまいがちだ。だから普通の人との薄い接点がますます薄くなる。
それはたしかに見当違いではないし、放送という時間の制約がある中ではある程度やむを得ないところがあるとは思う。עם זאת נאמר、現実のアートはもっともっと身近で、多様で、時には楽しく、時には厳しい。
עבור האמן、一番大事なのはアートであって、命はイコールもしくはその次、ということは確かだ。アートは、普段の生活や他のすべてのことに多大な「コスト」を伴う「生き方」そのものです。それを受け入れるには、才能などよりむしろ一種の覚悟が要る。ほんの束の間の解放と、ほとんどの時間を消費し続ける覚悟だ。そこが共有できているから、アーティストは互いにライバルであると同時に、貴重な、貴重な仲間なんです。
そのくせ、ではアートってなんですか？と問われると、たいていすぐ答えられない(笑)。メディアにとっては、「言語化」が必須の手段だからそう訊くのだが、アーティストにとっては言語化が主体ではないからね。無言あるいは意味を為さない “から騒ぎ” も、「作品」そのもの、「体現」そのものを見よ、と言ってるだけのこと。言語化しか伝達方法がないと思いこんでいるような人々には、そこが通じにくい。למה אנשים לומדים、その思い込みさえ外れれば、アートなど、すぐ目の前にあるごく普通のこと。כִּי、ごく普通の人（「普通」という意味が曖昧だけど）がやってることなんだからね。
アーティストがやることすべてが「アート」なんです！その単純な意味が、どうしてもメディアを通すと、歪められ、時にはまったく伝わらない。実物、本人の前に自分自身が向かい合えば、すぐにアートとの会話が始まるんだけどね。