מחבר: Takashi

ついでに子どもたちのことをまとめて言うと、この子たちはどうもひとつの血縁関係にあるようだ。よく見る、古い、既に茶色がかった白黒の「家族写真」に似ている。子どもの数が今よりずっと多かった昔の、どこかの家族の。その家族が、私と何か関わりがあるのか、今のところ自分にも判らない。

彼らはいつも同じ順番で、כֵּן、まるで一枚の写真のように身動きもせずに、私に「使命」を言い渡したのだった（らしい）。

本題に戻る。悪戦苦闘したあげく、口を泥だらけにしながら、ついに私は一片の「クジラの…」を齧りとり、何とか強引に呑み込んだ。あとは元あったようにそこに放り出し、使命の完遂を告げるべく、口に泥をつけたまま母屋に向かって歩き出した。

もう少しだけ続きそうです。

"איך ..." זה פשוט、זה כמו פילה דגים מעט גדול יותר、הצבע כמעט שחור。כֵּן、"לוויתן ..." נמכר בבוסו ובמקומות אחרים וכו 'נקראים איכשהו、זה קרוב לזה、המרכז מעט עבה יותר。במבט ראשון זה נראה כמו לחם מאודה מאוד פשוט מאוד、זה נראה כאילו זה יקרע בקלות。

יש פטריות אחרות שנראות כאילו נחתכו לחתיכות דקות, אבל、לא יכול להבדיל אותו משבלולים、אני אזרוק את זה בסתר。אחרי הכל, קופסת הצהריים נמצאת בפינת הגן、אני לא יודע מתי נשאר (ונזרק?)、מחציתו מלאה בבוץ。

לא משנה כמה המשימה היא、(משימה זו ניתנה、עם תריסר ילדים、זהו שילוב של גילאים ומגדרים, החל מגני ילדים לסטודנטים באוניברסיטה.。אני לא יודע מה הילדים אומרים。כולם לא יודעים על זה (קשה להיהרג מכאבי בטן)、לא נמנע שזרקתי אותו。Daichi、המשימה היא לאכול "לוויתן ..."、זה לא פטריות。

החלום הזה ממשיך מחר。זה יהיה ארוך אבל、סליחה。