ב-5 לחודש שעבר (ספטמבר) נפתח ערוץ היוטיוב "שיעור ציור שחפים כחולים".。מקום לחברי "תערוכת השחף הכחול" לאינטראקציה、מקום לימודים、אני רוצה להשתמש בו עבור מצגות חברים בודדים וכו'.、תוך כדי ניפוח תקוותיי,。
כמעט חודש מאז הפתיחה。לעת עתה, אני צופה ביוטיוב מתוך כוונה ליצור אותו בעצמי.。עד שזה נפתח, זה היה עניין של מישהו אחר.、כשאתה מתחיל להסתכל על זה בעיניים האלה、התקווה שלי מתדלדלת בכל פעם שאני מסתכל על זה。איכות הערוצים שמושכים הרבה צפיות היא כצפוי.、רמה גבוהה בשתי הכמות、התחושה של אי יכולת להגיע למטרה גם אם זה ייקח 100 שנה גוברת。
מובן מאליו שליוטיוברים יש את היכולת להשתמש במחשבים.、גם כישורי דיבור מעולים。ידע מקצועי ועבודה בפועל כגון מצלמות ותאורה。יכולת עריכה וחוש、ומעל לכל, רצון עז "לתקשר"。הכל מרגיש כל כך רחוק שאני לא יכול להגיע אליו.。ביניהם、אולי הדבר החשוב ביותר הוא רצון עז "לתקשר ולשתף"、זה מה שחסר לי。אני לא יכול להתחבר לאף אחד、לא רק שאני בכלל לא בודד כשיש לי זמן לבד、כי אני מרגישה שזה הכי כיף.。
אבל、ואז זה בסופו של דבר רק ציור העמדת פנים.。אולי זה נכון שתמונה היא כזו.、אני לא יכול שלא להרגיש קצת לא מרוצה.。אני רוצה להרחיב קצת יותר את העולם מחוץ לעצמי.。בחרתי ב"שחף כחול..."、זה גם נטל עלי לצורך כך.。קצת קשוחה、על ידי הטלת תחושת מחויבות קלה על עצמי, אשר נוטה לברוח כשמשהו קשה קורה.、אני חושב להישאר כאן בלי לברוח.。