תערוכת השונקאי מתחילה、היום הראשון、2הייתי בתפקיד במקום ביום ובימים רצופים.。הקהל שקט、כל עוד אתה בא בזמן הזה、רוב האנשים מתלהבים מהצפייה。זה דבר נהדר。אנשים שאומרים "רציתי לראות משהו"、קורונה מהבוקר ללילה、הוא אמר שהוא מרגיש רענן כשהוא חש קצת רועד מהנגיף הקורונאווי, וחזר הביתה.。זה מה שרצינו。
באתי לשכוח את קורונה、לְחַטֵא、כניסה לכרטיס מבקר וכו '. "、שמעתי שיש אנשים כועסים, "האם זה קוביד?"。その人の気持ちもよく判る気がする。他のいろんなイベント会場でのコロナ対策を参考に、わたしたちもそれにかなり気を遣った。コロナそのものより、「対策をしていない！」と細かく糾弾する「自粛警察」の巡回の方が怖かったのが本音だが。יש הרבה שוטרים כאלה ביפן。התחלתי את הבלוג הזה זמן קצר לאחר רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן לפני 10 שנים.、באותה תקופה נשמעה המילה "משטרה חוסכת כוח" ברחובות.、אני כותב על זה。אין מה לשנות מעכשיו。
אחרי 16:00, כמעט אף אחד לא בא。אני בוהה בתמונה שלי תוך כדי טיול סביב המקום。מאחורי התמונה שלי、ראה את סצנת ההפקה שלך。ולפני 10 שנים、30כשמסתכלים על היצירות שעשיתי לפני כמה שנים ושנים שלי מהיום。אם אתה מסתכל מקרוב、1זה מה שהתמונה מתארת。会場のどの作品もそんな風景を持っている。メンバーはほぼ一日中冗談しか言わないが、誰もがそれぞれの風景を自分自身と重ねて見ている。そういうメンバーでなければ35年も続くわけはない。この会は特別な会なのだ。
ワクチン接種が進めば、来年の今頃はコロナはもう記憶の彼方になるだろう。大震災の時の節電騒ぎをもうほとんど忘れているように。למה אנשים לומדים、本当はわたしたちは深いところで傷ついている。あの時も絵を描いたり、音楽や芝居をやっている場合かと世間には冷たい目で見られ、実際そのような仕打ちをされた。大衆とはそういうものだ。芸術はそういう大衆に、とりあえずお茶をどうぞ、という仕事だ。その一杯で心の変化が起こることもあるだろう。それが芸術だ、とも会場をぶらつきながら考える。
