נוף - סביבה טבעית יפהפיה、האקלים בין בני אדם לטבע、תיאור של סביבות היסטוריות וכו '.。זה כמה אנשים חושבים、אני חושב ככה הרבה זמן。
לא משנה מה אתה מצייר, זה דיוקן עצמי.、יש דרך לומר את זה。אם אני אומר את זה קצת יותר בדרכי שלי、לא משנה על מה אתה מסתכל, מה שאתה רואה זה השלכה של עצמך。לאדם בודד, הכל נראה בודד、אני יכול לראות רק דברים בודדים。
זה לא שיש נוף יפה、יש שם לב שמרגיש יפה、זה מה שזה אומר。ככה נוצרים ציורים。
ここ３週間ばかり、頻繁に銀座へ行く。個展、グループ展。往復の移動時間がバカにならないので、一度に3つか4つ位は廻らないと、仕事でもないのに毎日銀座通いになってしまう。
銀座での展覧会は、多少義理絡みでないこともないが、無駄ではない。それなりに作品を見たいと思わせてくれる作家にしか、義理を感じないという鈍感さも持ち合わせているせいか、何がしかこちらに刺激というお土産を持たせてくれる。東京といえど、なかなかそうしたレベルは保てないが、銀座ではそれが「普通」。その意味では銀座は効率がいいと言える。
銀座といえば「虚飾」のイメージが、ずっと以前は私にもあった。אֲבָל、新宿などにくらべれば、銀座はずっと「素顔」で「素直」な街だと、最近は思う。少なくとも個展をやっている画家たちの殆どは、想像されるより皆ずっとずっと「素顔」で「素直」だ。אלא、そうでなければ長くは続かない。
אבל、画家とかいう連中はみな、少しネジが緩むか、ずれていて、しかもそれを自覚できない人が殆どなので、そういったことが解るまでは、どこか別次元の世界のように感じる人もいるかも知れない。確かに街全体が少しばかりネジがずれた街かも知れない、אֲבָל、そのズレこそ新しい世界への隙間なのに違いない。
בשעה בדצמבר האחרון。הייתי במרחק כמה זמן באמצע תמונת ייצור。1וגם שבוע משם、זה מרגיש כאילו היה כמו תמונה שבורה של עצבים。תמונה של מעל התיקו רק נראית המומה ביום אחד、זה לא יכול להיות אפילו שורה אחת לרוויזיה。
לא עבר זמן רב את התחושה תחזור לאט לאט התחלתי、בואו סוף סוף "אני" היא חזרה מרחבי למחרת。