誰も時間に追いつけない

1החודשים חולפים כהרף עין。כמו אור וצל。

לא מסוגל לעמוד בקצב ההתקדמות בציוד ובמערכות、נשארתי מאחור、מהאדם הפרימיטיבי、אני מרגיש כמו בן אדם מתקופה הרבה יותר מבוגרת。אבל、אין ספק שאי אפשר להיות תמיד בחוד החנית של הכל.。זה מה、אין טעם לקוות。

אנשים שנמצאים כרגע בחוד החנית、בעוד מספר שעות בלבד, ייתכן שלא נהיה עוד בחוד החנית.。בעולם כזה、איך אתה "צורך" את השנים עד עשרות השנים שנותרו מחייך?。זמן לחשוב、להיעלם כהרף עין。