Apple-2

"תַפּוּחַ" 2019 F6  Oil on canvas

私の「Apple」の最初の登場は1980年代後半だから少なくともすでに30年以上中断しつつ続いている今また新たにシリーズ化しそうな感じだがここらへんで言っておきたいのは「Apple=リンゴ」 と変換して欲しくないということ

私はほぼ一年中毎夕食後にリンゴを食べる「りんご・リンゴ」は私にとって「実物」であって単なるイメージではない。כמו כן、私はリンゴのことをふだん「Apple」とは呼ばない。אז、作品としての「Apple」 は私にとって一つのかたちとしてのイメージ(抽象)であって食べたりする実物の対象を描写しようとするものではない「Apple」は「Apple」というリンゴとは全く別物次元の違うものだと考えて欲しいのである

そう考えてもらえればこの絵はすんなりと見たままに理解できる(はず)全体としてはリンゴのようなかたちをしているがよく見るとムキムキマンの男が(マントのようでもあり羽のようでもある「翼を持って」)飛んでいる絵が見えてくるかもしれないそれが「Apple」である

לְמַעֲשֶׂה、このような仕掛けの絵は世界中にずっと古い時代からあり私もそれらを参考にこれまで何度も様々な試みを重ねてきたけれど最近の「Apple」は(私自身の制作の中では)これまでのものとは明らかに違う意識があるこの先どうなっていくか自分自身でも少し楽しみでもある

Apple

"תַפּוּחַ" 2019 F8 שמן על בד

לפני כחודשיים、אני ממשיכה לצייר תמונות כאלה。אני ממשיך להעלות רעיונות, אז、זה יימשך לזמן מה。עוד אחד בשם "זרע"、הוא ממשיך לצייר תמונות שכאילו מכילות גבר שרירי בתוך זרע.。זו כמעט תמונה דומה、משום מה זה לא עובד כל כך טוב。

זה נראה כמו ציור מודרני、שיטת הרישום מאמצת בכוונה את שיטת הציור הקלאסי.。במילים אחרות、גריסי (משרטט רק גווני שחור ולבן של אור וצל)、לאחר מכן, זוהי שיטת צביעה המעמיקה את הצבע על ידי שכבות לסירוגין של glassi (שכבות דקות של צבע שקוף) ולבן.。בין אם זה ציור מודרני או ציור קלאסי.、אני חושב ששיטה זו היא הטובה ביותר להבעת צבעים עמוקים ועשירים.。

יש לי תמונה אידיאלית משלי לציור.。שיש משהו כזה בעצמו、מניחים בצד את הביקורת שהיא מגבילה את הציור.、ציירים רבים עובדים קשה מדי יום כדי לממש את האידיאלים שלהם.、אני חושב。זה בסדר עד השלב הזה。אבל、בתמונה האידיאלית שלי、מכיל בתוכו סתירות מפלגות、זה מייסר אותי ב-20 השנים האחרונות.。

לְפִי שָׁעָה、אין דרך לשלב את הסתירות.、הפקה אפשרית רק על ידי "בחירה לא להסתכל על אף צד" של סתירות.。שואפת לאזן את שניהם、עקב הניסיון שלי להיות בדיכאון קשה במשך זמן מה。לאחרונה、זו לא סתירה、האם לא כדאי שנחשוב עליהם כשני "אידיאלים משלהם" שונים לחלוטין?、גם אני חושב כך。האם זה משהו כמו קו המשווה והקוטב הצפוני והדרומי?。אִם כֵּן、אין טעם לשלב את זה。

מַחֲבוֹאִים

האם ילדים היום משחקים בתג או במחבואים?。לא בדקתי את זה במיוחד.、מערכת היחסים בין ילדים כאלה、מקום בטוח ולא ידוע (מנקודת מבט של מבוגר, זה לא מאוד ידידותי)、מסתורי מספיק לילדים) אולי נעלם.、לעשות דמיון פרוע。

כל יום בילדותי、כל יום הוקדש לשחק ככה.。היו גם הרבה ילדים、היו הרבה קרקעות פנויות、היו כמעט אינספור מקומות מסתור בטוחים ולא ידועים.。ניסיתי להתחבא בדשא, אבל、周りをよくみたらそこら中に蝶のサナギがあって驚いたことや、אחי נרדם במקום נסתר.、אני גם זוכר איך הוא אף פעם לא יצא ועשה רעש גדול.。

זה לא מחבואים、פעמיים הם שלחו מסיבות חיפוש לחפש אותי.。פעם, כנראה במהלך החורף של השנה השנייה שלי בחטיבת הביניים.。תוך כדי הצבת מלכודת ארנבים、כשהלכתי להר רחוק שם הייתה חווה.。見晴らしのいい頂上近くに立つと、יכולתי לראות ענני שלג מתפתחים מרחוק ומתקרבים אלינו.。לא היה לי שעון או משהו、אני חושב שהשעה כבר עברה 15:00.。

האינטואיציה שלי אמרה לי שהולך לרדת שלג, ומיד גלשתי במדרון.、עשיתי את דרכי הביתה בבת אחת.。הצטערתי לרגע שהגעתי רחוק מדי, אבל、אין זמן להתעצל。

מהבית לשם、אפילו בקיץ, בדרך כלל לוקח יותר מ-3 שעות הליכה.。בדרך למטה、למרות שאני לובשת מגלשיים、לא עבר הרבה זמן וענני השלג השיגו אותי.。התחיל לרדת שלג לפני שהגענו באמצע הדרך、בגלל זה התחיל להיות חשוך יותר.。בהדרגה זה הפך לסופת שלגים、בסופו של דבר, התחלתי לאבד את עקבותי היכן אני הולך ואיך אני הולך.。

נהיה חשוך יותר כאן、סופת השלגים מתחילה להתחזק、הייתי די חרד。הרגע שבו נגמרה סופת השלגים、יכולתי לראות (או לפחות כך חשבתי) הצצה לאורה של מנורת כספית מרחוק.。מאז שהתחלתי ללכת בדרך הבטוח הביתה、פגשתי את לייט, צוות חיפוש שהוזמן על ידי הוריי המודאגים.。彼らに叱られながら午後8時頃帰宅。סופת השלגים עמדה להיפסק, אבל、השעה הייתה כבר חצות סביב הבית שלי, שהיה רחוק מהכפר.。אבא שלי הרגע אמר, ``מהרו לאכול!''。הבנתי בפעם הראשונה שאיבדתי את משקפי המגן וכובע הצמר שלי בדרך.。