今朝は９時半起床（目覚めはいつも通り７時ちょっと前）。４時半頃からやっと安心の？眠りに入れたせいか。それまでは前夜の日本酒のせいか暑苦しくて、腕を出したり脚を出したり、もがいていた。
小学生になる前は、元旦といえば「歳取りの日」とか言われて、着物など着て父や祖父に連れられて何処かへ出掛けたこともある（それが神社だったのか、禰宜の家だったのかは全然覚えていない）。小学生になってからはだいぶ生意気になったので、登校せずに済むということ以上の喜びは特になかった（ような気がする）。
ここ数十年は毎年書き（描き）初めをする。スケッチでも水彩でも油彩でもなんでもいいが、とにかく何かを描く。それだけが私の元旦の恒例行事。1月1日にチョロっと描いたって、絵がうまくなるわけでも良くなるわけでもないのに、あえてその日に描き初めをするってことは案外自分も信心深いのかも知れない。…確かに、そのあと近くの神社にお賽銭を上げにも行ったし。
אם כבר מדברים על נושאי הספורט השנה,、יותר ממחציתם כנראה ירימו את הידיים ל"רוגבי ".。באופן לא רגיל, נמשכתי כל כך למשחק שחיפשתי תוצאות התאמה במחשב שלי.。נראה כי הרוגבי ממשיך להיות פופולרי גם לאחר סיום המונדיאל.、זה ענפי ספורט יפניים、אני חושב שזה יהיה נהדר אם האקלים הקדם-מודרני יימחק בהדרגה.。
זה אולי נראה כאילו אני נודד לנושאים הנוכחיים, אבל、ניסיתי 'לשלב' את הנושא הזה בציורים שלי.。ברוגבי, "מס '8" הוא עמדה ייחודית וייחודית.、מתוך 15 העמדות (התפקידים) על המגרש、המספר עצמו הוא שם המיקום、רק מס '8 זה (שמונה)。"8" נמשך עם המשמעות הזו בראש.。
אני פתאום לומד、ברוגבי, 8 מתוך 15 שחקנים הם קדימה (יוצרים Scrum)、שבעת השחקנים הנותרים יהיו הגב (בעיקר תוקפים)。4אֲנָשִׁים、3אֲנָשִׁים、1הייתי בסוף סקרום עם אנשים בשלושה שכבות.、התפקיד של השליטה בכל קדימה。אצל בני אדם מערכת העצבים המרכזית היא מספר 8.、Scrum Half (No.9 = sh)、שלושה חברי Stand Off (No.10 = SO)、אם "המוח" של הצוות התוקף הוא ה- SO, תוך שהוא מקשר את העצבים הנמוכים שלו,、יחד עם זאת, דמיין את כל מה שיכול לקרות במשחק.、עמדה קשה הדורשת את היכולת לשים את גופך על הקו ולעבור את דרכך דרך זה באופן עצמאי.、זה מספר 8 (זה כתוב בכל ספר)。אם כבר מדברים על נציג יפן המונדיאל הזה, Himeno Amanaki נמצא במצב זה.。
אבל、לא בחרתי מספר 8 רק בגלל שידעתי את זה.、לא ניסיתי לסמל שום דבר על התפקיד הזה.。הסיבה היחידה היא שהמספר עצמו הוא עמדה.。כהערה צדדית, רוגבי היה גם פופולרי בתיכון שלי (אם כי הוא לא היה חזק במיוחד).、יש טורניר רוגבי בין השיעורים.、השתתפתי גם במועדון רוגבי לאחר שקיבלתי הדרכה קצרה.。אין לי ניסיון יותר מזה、זה נראה די מעניין、מאז המשכתי להתעניין (גם אם חלש).。באותה תקופה、אני לא זוכר איפה עמדתי הייתה.、בכל מקרה הייתי בסקרום。הוא היה הכי מהיר, אבל、משום מה זה לא הפך לאגף (WTB)。
人が見たら、取り憑かれたように「Apple」を描き続けているように見えるかもしれない。確かにここ3ヶ月ほど集中的に描き続けてはいるが、取り憑かれているわけではない。この集中は制作上のいろんなケースを想定しながらの、いわばケース・スタディというか、思考の洗練度アップのための期間だと考えれば解りやすい。
若い頃はこんな描き方はしなかった。思いつくまま描けば、それがベストだった。次々と溢れてくるアイデアに制作が追いつかなかった。今もアイデアは浮かんでくるが、なんだか昔の焼きなましのような感じもする。一巡も二巡もしてしまったのかも知れない。אִם כֵּן、逆にじっくり一つのアイデアを深くしてみよう、深くできないときは（職人的だが）完成度を高めるとか、そんなふうに考えている。
לָאַחֲרוֹנָה、絵というものは一枚で完成するものではなく、結局一生描き続けた全ての絵のトータルとして、一枚（？）が終わる（決して完成とか、その人の世界などと簡単にいうことはできないが）ようにも思えてきた。大きな木の、葉っぱ一枚一枚が絵だとすると、枝だけでなく幹も根っこも必要。しかも一定の時期には葉を散らし、新しい葉を作りながら少しずつ成長する。そうして太い枝と、無数の葉を持つ大きな木になり、やがて枯れていく。その全体もまた一枚の絵（映画の方が近いか）、משהו כזה。
この絵はテンペラで描き始めた。小さいし、テンペラのまますんなり終わってみようと思っていたが、中心部の茶色（ここはその上に何度も白を重ねていくつもりだった）が妙に美しく感じたので、そのまま残すことにした。そこから方針が変わり、逆に周囲をアキーラで厚めに白くした。背景の黄色はテンペラの茶→テンペラの黄→油彩の黄→テンペラの黄と繰り返している。途中に油彩を挟んだところが経験によるもの。白は油彩でほんのり赤みを帯びた感じにしようか考えているが、元々のアイデアはそのようなニュアンスを拒否し、あくまでフラットに描くつもりだった。なぜ考えを変えたのか、その理由も、そのこと自体の是非を考えることも絵の大切な要素だと思う。