ブラックペパー江戸弁―大脱線

ブラックペパー（油彩）

「2022の新しい旅」といいつつ、やっていることはとりあえず 2021年の後始末。こんなものを仕上げたからってどうということはないのに、片づけないと昨日の靴下を今日も穿く感じでなんとなく気持ち悪いのだ。そのうえそれを見せるなんて、靴下どころか洗濯前のパンツを見せるようでもっとおぞましいのだが、今日の制作はそれしかなかったという自分への「戒め」だったりする（オレはもしかするとマゾヒストだったのか？）。

“マゾヒスト”ついでに言うと、それに近い感覚はすでにほとんどの日本人に体質化しているのではないか？と常々思っている。考えてごらんよ、たとえば「忖度（そんたく）」。だいぶ前に話題になったルース・ベネディクトの「菊と刀」、数年前に流行語になった「空気を読む」なんて考えてみると、江戸時代どころか飛鳥時代頃まで遡れる、同じ精神構造なんじゃない？いわば日本人のDNA。これは簡単には変わらないぜ。

脱線し過ぎだ。　　―要するにCGでやったことを油彩でもやってみたってえだけのことじゃねえか。でもよう、油絵具という「実材」を使うと、たとえば関節の病気があればそれがはっきりと絵に現れっちまう。CGにだってそれはあるはずだが、それを見抜くようなCG眼を望むってのはけっこう難しいんじゃねえかな。―要するに、コンピューターで描くのと、油絵具で描くのは同じじゃねえかもって言いてえだけなんだが。

「そんなこと当然だろ？」―ほんとに「当然」って解る？今のコンピューターを馬鹿にしてはいけないよ―また、אני לא במסלול。えーーっと、「本線」ってどこだっけ？

明けましておめでとうございます。

明けましておめでとうございます。今年もよろしくお願いいたします。

今年は何から始めましたか？2022年ももう3日目。光陰矢の如し、הוא。昔の人は偉いですね、時間の速さを矢に喩えるなんてすごい想像力だと今も感動します。わたしはとりあえず元日には恒例の「描き初め」をして、「光陰」に「○○印」の傷をつけておきました。

アインシュタインの相対性理論によれば、時間を遡る、つまり「過去に帰る」ことは理論的には可能ですが、タイムマシンが現実に可能かどうかには彼自身は言及していません。

タイムマシンが製造不能なことは明らかになっていますが、その響きは今も心のどこかを打ちます。過去を振り返りがちな年齢になってしまいましたが、タイムマシンなら未来にも行けるはずです。今年は心の中のタイムマシンに乗って10年後まで行ってみたいと思っています。

"מורוס טייפ"

לצייר סרט מורוס(צִבעֵי מַיִם)

תוך כדי מריחת "מורוס טייפ", חומר משכך כאבים ואנטי דלקתי.、זה עשוי להיות חזית הריפוי עבור אנשים מודרניים.、חשבתי。וזה עשוי להיות אחד מהמוטיבים המתאימים ביותר לציורים עכשוויים.、חבר。לִגזוֹר、קל להוציא、קל לשמור。גם התוכן וגם החיצוני פשוטים.、קל ומגושם、פונקציונלי וללא בזבוז。זה באמת סמל לדברים ``מודרניים``.。

מה לצייר (אובייקט)、מה זה "טוען"?、הוא עמוד השדרה של הציור、להופיע。אבל זה רק "בזמנים מודרניים"、כל עוד אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של הציור、נראה היה שיש דגש מוחץ על הרמה הטכנית של "איך לצייר את האובייקט"。לא היה אכפת לי מ"טענות"、למעשה, זה אפילו העמיד את עצמם בסכנה.。

לפחות עד העת החדשה、תיאור מיומן הוא כוחו האמיתי של צייר.、לא משנה איזה טיעון תכניס לזה, לציבור לא היה עניין בזה (כנראה לרובם עדיין יש).。ואכן, בתקופה המודרנית אומרים ש"כוח תיאור = ריאליזם צילומי"、יָשָׁן、כבר אי אפשר להסתמך רק על נוסחה פשוטה。על ידי שילוב המצלמה והמחשב לאחד、הסיבה לכך היא שעצם ההגדרה של "צילום" החלה להתנדנד.。

``תפיסת העולם החזותית'' של ``קוף עם מצלמה'' כבר טבועה במוחנו.。דבר יותר רהוט על מקום שמעולם לא היית בו מאשר מישהו שגר שם.、"לראות" ולדעת יותר על המנוח מאשר על בני המשפחה。למעשה, אתה אפילו יכול לראות איך ייראו הצאצאים שלך בעוד 100 שנה.。מה יכול "ציור" לעשות בעולם כזה?。למשל, איזו משמעות נוכל לתת ל"כוח תיאורי"?。האם ל"ציור מודרני" יש כוח כזה?。קודם כל, מה זה בעצם "מודרני" ו"ציור"?。

הציור כבר גמור、אני זוכר שכבר כתבתי את זה。אבל、אני בטוח שלעולם לא יישאר מישהו לצייר.、לְהֶפֶך、אין שום ערובה שיום אחד כולם יציירו תמונות בתמימות כמו ילד.。ה``מורוס טייפ'' שבמקרה נמצא ממש מול ``אני'' הוא、זה האחרון בכל ההיסטוריה של כדור הארץ שקשור ל"אני".、לעת עתה, זה לא במסגרת "תפיסת העולם החזותית"、זה אחד הדברים שהכי קשורים לתחושת החיים שלי (למרות שזה עשוי להיחשב לדבר וירטואלי מתישהו).。זה נראה כמו צירוף מקרים、אני מרגישה שזו המציאות של "אני בעולם" שחיה בין הדברים.。זה לא מספיק רק "לצלם תמונה" או "לתאר אותה בצילום".、האם אין זה מעשה אובדני של ניסיון לקבור את עצמו ב"תפיסת העולם הווירטואלית" עצמה?。אז、אני רוצה להתמקד ב"משמעות" של התיאור "בשבילי"。"אם כי אני כבר לא יכול למצוא את המשמעות המפוארת שהייתה פעם בתולדות האמנות.、עדיין מחפש את המשמעות שלי。זה לא כדי "להראות את זה" זה מורוס טייפ.、כדי להראות את ``הסיבה'' למה בחרתי לצייר את זה。למה אנשים לומדים、האם זו המשמעות של "לצייר ציור"?。(חלק זה לא הושלם)