カレンダーを読み間違えて、今日（火曜日）に国立新美術館へ行った。改札を出てすぐ「本日休館日」の案内板。せめて改札の前に見えるようにしてくれれば余分の電車代節約できるのに、そこに置かせないのも地下鉄側の経営上の判断かなと、と二重に恨めしい。
（特に）頭に血が回ってない、と感じる日がある。一つ一つの事柄がバラバラで関連づけできない。それが今日で、二つの展覧会を見るのに、会場間を移動する地下鉄の路線を頭の中に描けない。今乗っているのが何線で、どこで何線に乗り換えるのか、ササっと繋げない。乗り越したり、迂回したり、自分でも嫌になってしまう。
そういう日はもちろん頭痛も強く、何をするにも億劫。強弱を別にすると毎日の頭痛。薬を飲むほどでもないし、病院に行くほどでもない。けれど毎日の頭痛はちょっと重荷。そんな状態で絵を見てもしょうがないのではと思われるが、一つが最終日なのだから行くしかない。
制作もこんな脳の状態でやっている。アイデアを思いついても、詰めの段階で詰め切れない。「アイデア」を最終的に「作業」に落とし込む過程がボロボロ、杜撰になって方向性までフラフラしてしまう。
עברו יותר מעשר שנים מאז נסגר בית הספר.、הסיבה שהוא עדיין לא נהרס היא בגלל שהוא הפך לאתר פינוי.。אין כמעט סיבה להתפנות מלבד צונאמי.、המקום הזה נמצא רק 7 עד 8 מטרים מעל פני הים (למרות שהוא בהחלט נמצא ב"גבוהה" בתוך הכפר).、לאלו מאיתנו שזיכרונותיהם מראיית רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן בווידאו עדיין טריים,、אני קצת מודאג אם זה מתאים כמקום פינוי.。
הכיתות מסודרות בקו ישר.、כיתה א' א' כיתה。ישנה כניסה לילדים בקצה הימני (מחוץ למסך).、תלמידי כיתה א' משם (עם וילונות לבנים מימין)、2צִיוּן、3כיתות תלמידי כיתות מסודרות。4הראשון נמצא בחדר הצוות.、המרכז מהווה את הכניסה למורים.。חדר מוזיקה משמאל מהכניסה、4צִיוּן、5צִיוּן、6צִיוּן、זה היה צריך להיות。הגימנסיה, מטבח הצהריים של בית הספר וכו' יוצאים ישר מכניסת המורים לחלק האחורי.。גם האולם היה גדול והרגיש מרווח.、כשמסתכלים על זה עכשיו, זה נראה כמו גודל של ילד.。
כשאחותי הצעירה הלכה לבית הספר, האוכלוסיה כבר התרוקנה ומספר התלמידים ירד באופן דרמטי.。יותר מ-20 ילדים מכל בית הספר、לא היה אפילו שיעור אחד בזמננו.、גיבוש חוזר וסגירה של בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים、בכפר היו למעלה מ-25 בתי ספר יסודיים, אך כיום יש רק אחד.。למרות זאת, אומרים שהוא היה פחות מבית הספר היסודי אויפה באותה תקופה.。
הקרקע, שאורכה 200 מ' להקפה אחת, הייתה מרווחת.、עכשיו הוא פשוט מגודל בעשבים שוטים (הודות לזקנים המקומיים שמיישבים עשבים).、נראה שאין צורך בעצים גדולים כדי לצמוח.)。מעניין אם זה יכול לשמש למשהו、בכפר מלא בזקנים שבקושי יכולים ללכת、זה מרגיש כמו נטל אפילו לתחזק אותו, שלא לדבר על להשתמש בו.。
下北（といっても太平洋側）に避暑中です。今日は最高気温が20°にしかなりませんでした。涼しいというより少し寒い感じがするほど。
午前8時前から午後6時過ぎまで、ほぼ休憩無しで制作しています。締切とかに追われているわけでもないのに、うまくいかないので休むタイミングが取りづらいのです。
6時過ぎ、アトリエ（要するに実家です）からホテルに向かいます。歩いても10分ほどですが、毎回荷物があるので車で移動です。アトリエを一歩出るとホテルまで誰も歩いていません。たまに車がすれ違っても人影は全くない。車を止め、後ろを振り返って見ても無人の道が薄暗い中をまっすぐ伸びているだけ。
家の灯りもあまり見えません。人が住んでいるのか、空き家なのか。途中のコンビニだけは何台か車が駐車場にある。霧のある日など、本当にホラー映画の世界に迷い込んだ気がする。いくら本州北端でも夕方6時過ぎはまだ薄明るい。7時を過ぎればお化けが出ても不思議はないような過疎の村で、誰も住んでいない家の中で、黙々と絵を描いています。