夢の中で、小さな光るペンで何か描いていた。"זֶה、すごいペンだねー」とか驚きながら。
そのペンの中には既に立体があるのだった。VRのようなメガネは不要。そのペン自体が立体をなぞるのだ。数ミリ、数センチの凹凸に沿って、ペンを持つ手にその凹凸が直接感じられ、手がそれに誘導されるように前後左右する。すべすべやザラザラの材質感もそのまま。
לְדוּגמָה、バナナの表面に絵を描くとする。ペン以外の何も手に持たず、なのに直接バナナの表面に描いている感覚、と言ったらいいだろうか。硬さ、弾力、重量感。夢の中では体験しなかったが、もちろん一周ぐるりと描けるに決まっている。
על כל פנים、視覚的には一枚のキャンバスに描いているような気がした（夢の中では矛盾はつきものだ）。それは空間に浮いているようで、その立体感覚にもかかわらず、それ自体には厚みも質量もないような、しかも大半は目に見えないようなキラキラした、半透明？の「感覚」キャンバス。 もしかしたら、もうそんな製品ができていて、わたしが知らないだけなのかも…。
כמעט גמור。אני מרגיש תחושת חופש רק ברגע הזה כשאני תולה את המברשת.。אם זה היה הלילה, הייתי רוצה לשתות משהו.、עכשיו שעת צהריים, אז גם אם זו אותה כוס קפה, אני מעדיף קפה.。הערב נהיה קר、מה יש שם למעלה?、תתחיל לחשוב איך לתקן את זה.。לכן הרגע הזה יקר。
מאז שהתחלתי לצייר、חודש בערך。במקרה שלי、בממוצע, נראה שחלקים גדולים מסתיימים מהר יותר מחתיכות קטנות.。זה כנראה תלוי אם אתה מתכונן מראש או לא.。לעתים קרובות אני מתחיל לצייר חתיכות קטנות רק מרעיון (אם כי יש לזה גם כמה נקודות טובות).、לפעמים זה נעצר באמצע。אָז、כמו זפת פחם שלעולם לא מתייבש、זה נצמד אלי כבר שנים (למרות שזה אולי לא רע)。אז、בכל מקרה צריך להגיע לסוף בצורה הכי קצרה שאפשר.。לאחר מכן, אוסיף אותו בזהירות.、זה טוב להתקדם לעבודות חדשות.。
יש מלחמה באוקראינה。בעיצומו של זה、איך אתה יכול לצייר תמונה שנראית כאילו הקמטים במוח שלך גדלו לגמרי (והיא "כפרית"!)、חיים על אותו כדור הארץ、תהיתי אם אפשר לומר שאנחנו נושמים את אותה אווירה של אותה תקופה.、זה מודרני、אני חושב שבימים אלה。
יש שכירי חרב שנוסעים למדינות אחרות להרוג אנשים כדי להאכיל את משפחותיהם.。מצד שני, יש גם עבודה להתאבל על הקורבנות.。חברות מסוימות מייצרות פצצות ונשק.、יש חברות שמייצרות תרופות לריפוי הפצעים האלה.。יש עולם שבו תמיד יש הזדמנות ללמוד.、לחלק מהילדים אין גישה לחינוך לאורך כל חייהם.。זה העולם。ואיפה הם עמוקים、סוף סוף הבנתי שכולנו מחוברים.。בעולם、שום דבר לא קשור לשום דבר אחר.。
לעשות מה שאתה יכול。אל תגזימו בזה、אבל בכנות。זה כבר קשה。
「コーヒー」が売れているのだそうだ―インスタントではなく、豆や粉が。コロナが世界を小さく閉じ込め始めてから。人々が外へ出かけなくなって、やっと自分の時間を取り戻し始めているということにもなるだろうか。
世界経済は停滞気味、かといえばそうでもないらしい。כמובן、これまでの働き方、ビジネスの仕方では大幅ダウンの企業、業種はあるだろうが、たとえばこのコーヒーのように、「個人」に関わる度合いの大きな業種ほど空前の利益をあげているようだ。先進国？の中では、日本以外では横ばいかむしろコロナを機に業態転換、経済構造の変革によって良い経済循環になっているとも聞く。
経済評論家でもないのにこんなこと書いても仕方ない。―コーヒーを淹れ始めるようになって１年近く、やっと「コーヒーの味」が判るようになってきた、אני מרגיש כמו。それまではインスタントコーヒーのがぶ飲みで、それでも「まあ、コーヒーってこんな味だよ」と思っていたが、今からみるとそれらはまったく「経験智」にならなかったのだった。
お茶も同じことだろう。味の分かる人は美味しいお茶を飲み、こんなもんだと水代わりに飲む人にはそれなりにしか判らない。考えてみればコーヒーやお茶に限らず、すべてのことにそれは言えるのではないだろうか。一杯のコーヒーはわたしに平穏と静かな積極性を与えてくれるようになった。―ウクライナで戦う両国の兵士たち、逃げ惑う市民たち。一刻も早く、彼らにも深い一杯のコーヒーをゆっくり味わえる日が来ることを心から願う。