קָטֵגוֹרִיָה: הקהילה

סיום התערוכה וסיום תערוכת האמנות

נוף המקום

התערוכה הקבוצתית "חי בנוף Ⅷ" בגלריה שמעון בגינזה הסתיימה ב-16.。תחת קורונה、תודה לכל מי שטרח להגיע.。תטרח להתקשר אליי、מי ששלח גלויות וכו'.、תודה לך。

בתקופת התערוכה、תערוכת ניקי במרכז הלאומי לאמנות, טוקיו ברופונגי、תערוכות עצמאיות ותערוכות יחיד שהוצגו במאמר הקודם וכו'.、כמה תערוכות יחיד、ביקרתי גם בתערוכות קבוצתיות.。כולם מנסים כמיטב יכולתם。כמות עצומה של אנרגיה נשפכה לתוכו、כמות החומר、כְּסָפִים。והרבה קרבנות מכל הסוגים。והכמות הקטנה של שביעות רצון עצמית שאני מקבל、כמו ברכה、הערצה פרטית כמעט ללא כישורים חברתיים。האם יש מילה יותר מתאימה מ"בריא"?。

"בתולדות האמנות האישית שלי,、"ההיסטוריה של האמנות כבר הסתיימה", כתב לפני זמן רב.。אישרתי את זה שוב。זה לא אומר שכולם יפסיקו לצייר.。להיפך, בעוד 10 שנים יהיה קל יותר לצייר.、אני חושב שכולם מציירים כדי להרוג את הזמן.。זה נגמר、``אין לי יותר מה להוסיף,'' כלומר.、מבחינת תולדות האמנות, זה אומר שהגענו לסוף הספר.、(לפחות בסגנון יפני מודרני) פורמט תערוכת אמנות。

לכל הפחות, תערוכות אמנות יפנית עכשווית דורשות הקרבה אישית (ולא נטל).、זה כל כך גדול שאני מעז לקרוא לזה "הקרבה".。מערכת התערוכה הקבוצתית הייחודית של יפן、זוהי מתודולוגיה להפחית את כמות ההקרבה על ידי חלוקתה במספר האנשים.、ישנם גם בתי שיכונים לאמנות שבהם חיים אמנים בליקוק הפצעים של זה.。אמנים יכולים ליצור בחופשיות את מה שהם רוצים、רחוק מדי מהאידיאל של פרסום חופשי。היה מוכן לסטות מהחברה על ידי הפיכתך לסופר、אתה צריך להיות מוכן להתאבדות חברתית.、זה לא מוגזם להגיד את זה。אפילו המשפחה מעורבת、אני מסתכל רק על אנשים שהתמזל מזלם להפוך לסופרים פופולריים.、זה אנכרוניזם לחשוב שרוח הקרבה זה מגניב.、זה תואם את האקלים של דיכוי חברתי דומה (למשל, מעמדן החברתי של נשים) שכופה זאת。

עכשיו יש לנו אינטרנט。האשליה שהאינטרנט יפתור את הבעיות הללו בבת אחת היא、למרות שאני מודה שאני אדם הזוי, גם אני לא חושב כך.、כבר יש לי את הכוח להקל לפחות על חלק מזה.。קשיי הבריאה (המאמץ) והפיזיים、אין לבלבל עם הקרבה חברתית。קפדנות הבריאה、זה בגלל שאני חושב שאני יכול להתגבר על זה רק ממקום שבו אני יכול להשתחרר.。

כֹּל אֶחָד、בואו נצייר תמונה!

גרוב בגוניה-ציור

מִמָתַי?、נסעתי לטוקיו בפעם הראשונה מזה הרבה זמן שכמעט שכחתי.。תערוכת יחיד של מכר בגינזה、תערוכת אמנות סתיו במרכז הלאומי לאמנות, טוקיו ברופונגי。שורה של עוולות עד כה。אם אתה זר שמעריך את החובה והאנושיות,、נאלצתי לפרק את עצמי כבר 100 פעמים.。זה לא רק חתיכה, זה חתיכה קטנה.。

כשמגיעים לצומת גינזה 4-chome、וואו、יש הרבה אנשים、בהתחלה הרגשתי את זה、כשאתה נרגע, הוא למעשה די קטן.。הלובי של המוזיאון בדרך כלל מלא באנשים גם בימי חול.、עכשיו זה ריק。גם הכיסאות שהוצבו לאורך קיר הזכוכית נמשכו לזמן רב.、ממוקם על מרפסת חיצונית מאווררת היטב。גם פנים הבניין שקט בצורה מוזרה.。

היום מוצגת תערוכת האמנות ההתנהגותית ותערוכת איגוד ההפקה החדש.。אני מרגיש שהתמונות המוצגות זהות כרגיל.、יותר חברים מתו מהרגיל。מסתכלים על גיל המוות, לא רק על קשישים、40יש לא מעט צעירים בגיל ההתבגרות.。יכול להיות שהלחץ של הקורונה לאט לאט משפיע עליי.。בסופו של דבר, נגיף הקורונה החדש ובני האדם יתרגלו זה לזה.、אני מניח שהדברים יסתפקו בהקרבת כמות מסוימת של קורבן על המזבח מדי שנה.、למרות זאת, לעולם לא נחזור למדינה לפני נגיף הקורונה החדש.。גם אם זה כואב、אם מסתכלים על זה בטווח הארוך, זה רק שלב אחד באבולוציה האנושית.。

נראה שהשמש תמות במערכת השמש שלנו בעוד כמה מיליארדי שנים.。זה אומר שמערכת השמש תיעלם.。אני אפילו לא יודע אם יש דבר כזה חיים בעתיד כה רחוק, שלא לדבר על האנושות.、בכל מקרה, בשלב זה, כדור הארץ ייעלם באופן טבעי.。לא משנה כמה תרבות מתקדמת בני האדם בונים,、שם הכל הופך לאחד עם השמש והופך לאפר (חוזר ליסודות)。אז בסופו של דבר, האם הכל בזבוז?、אבל זה לא המקרה。אם אתה חושב (פילוסופית?) שאין הרבה הבדל בין להיות חי לבין להיות מת.、לכן כדאי יותר לחיות בחופשיות בהווה.。אז、כֹּל אֶחָד、בואו נצייר בלי לדאוג יותר מדי。

「期待に応えない」強さ

この美しさも誰かに見てもらうためではない

「期待に応える」ためには相当の努力が要る。その努力を周囲は称賛し、幸運にも結果を残すことができれば輝かしい人生となる。それが社会（の掟）だと、わたしたちはそれらの言葉も知らないうちから教育されてきた。期待に応えられない人々はダメなやつだと烙印を押され、社会の中で底辺に押しやられ、場合によっては体よく排除される。期待に応えられないことは一種の恐怖である。אז、「期待に応えない」という意思には、ある意味で「期待に応える」以上に強靭な精神力が要る。

パラリンピックのメダリストなどが「諦めなければ誰でも奇跡を起こせる」「努力すれば誰でもなりたい自分になれる」などと言うのは、似たような境涯にある人だけでなく、広く若い人に希望を与えるという意味で、社会的な「効用」がある。彼らの言葉はもちろん本心からのものであろう。けれどその発言は、「努力することの大切さ」という「道徳的効果」として本心とは切り離して称揚、利用される。彼らもまた自らの発言の意味、その効果はよく理解している。けれど彼らは「期待に応えることができた」一種のエリートであることを忘れてはならない。はるかに多くの人たちが、そういう努力が可能な環境にさえ恵まれていないということを、わたしたちは知っている。「努力するのが当然」という社会認識は一種の圧力・強制力でもある。それを心理的に苦痛と感じる方が、むしろ普通の感覚ではないだろうか。

מִצַד שֵׁנִי、芸術家というのは、本来「期待に応えない」という意思を鮮明にした人々である。芸術は何かを期待されたりすること自体が矛盾を抱えてしまう。芸術家は広い意味では社会に対して挑戦的ともいえる生き方を選択した人々でもある。芸術家たちが本質的なところでは称揚されず、ことあれば真っ先に政治・社会体制に弾圧されたりするのは、そういう理由からであろう。挑戦的ということは「反社会的」ということを意味しない。むしろ全く逆で、「先進的」と言うべきであることの方が少なくない。企業などが常に技術革新など変化を求める経済社会とは裏腹に、生活レベルでの社会というものは変化そのものを嫌う、とよく言われる。パソコンの苦手な人々が、無意識のうちにそれが得意な人々を憎みがちなのはそういうことだ。だからぬくぬくと、一つ所で満足できる自分たちとは異なるものに、「反社会的」というレッテルを貼ってその流れを押しとどめようとする。「今の若い人は」とわたしたち老人が眉をひそめるとき、そういう心理が働いているかも、と考えてみることは間違っていない。

期待というのは「誰かに」求められているものだ。その「誰か」が誰なのかを考えることは無駄ではない。芸術家は誰かに何かを期待されることを望まない。それはうっかり自分以外の人間になろうとする危険があるからだ。努力は人を磨きもするが、自分を無駄にすり減らしてしまう可能性も持つ、諸刃の剣である。正直に言えば、他人の期待に応えようとする努力は誰にとっても無駄だ、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。自分が好きなことを自由にやることこそ、そのような圧力に押しつぶされようとしている人をも解放するものだと信ずる。誰にも期待などされず、期待されても無視し、自分のやりたいことをできる範囲でやる。そんな「強い意志」がわたしにはまだまだ足りない。