קָטֵגוֹרִיָה: ללא סיווג

６０歳からは余生？

新生（制作中）　変30　MX　2011

תוך כדי נהיגה במכונית、במקרה הדלקתי את הרדיו ומצאתי את הסופר מורימורה סייצ'י (שם נוסטלגי).、מגיל 60 תישאר לחיות、שמעתי אותו מדבר בראיון。

האם זה אומר שעד שאתה 60 אתה צריך לפחות להשיג משהו מהמיקוד העיקרי שלך? 1 עוד、כמי שהצטרף לחגורה בסגנון מורימורה "חיים מאוחרים יותר" בשנתיים,、! ! ! אין לי ברירה אלא。למה אנשים לומדים、עַכשָׁיו、העובדה היא שאין שום דבר שהושג בפועל、זה מפחיד, אני לא יכול לראות שום דבר מעבר לזה。"האחר" של שאר חייך、השני、אם זה פשוט "בלתי סביר"、בשלב זה החיים שלי הם לא רק אפס, אלא חיים שליליים.。

בהחלט דה וינצ'י、רפאל、כל פיקאסו ואחרים השיגו הישגים גדולים בתולדות האמנות עד גיל 30, לא רק 60.。ככל הנראה מורימורה עצמו כתב 380 ספרים עד עכשיו (שכחתי כמה מורימורה זקנה).、אני חושב שגיל 60 עבר זמן רב.。כתוב 50 ספרים נוספים בשאר חיי、אני זוכר את זה כאילו אמרתי את זה。אני חושב שרוב האנשים אפילו לא יכולים לכתוב ספר אחד במהלך חייהם.、זה בהחלט הישג מפחיד。

אם יש משמעות מיוחדת לגיל 60、האם הוא יפרוש? אבל זה די רק לעובדי המשרד.、נראה כי גיל הפרישה הפך להיות שונה יותר ויותר בשנים האחרונות.。אם הפרישה היא מטרה אחת、גם הרעיון של שארית חייך מתעורר、זה נראה כמו סגנון מורימורה。

אז מה הדרך שלך? הממ、אני הולך לחשוב על זה עכשיו、אני חושב שזה קצת רע。מה אני חושב、אני לא יכול להתחיל שום דבר פתאומי、בסופו של דבר, כל מה שאני צריך לעשות זה להמשיך את מה שאני עושה עכשיו。אני לא מרגיש שאני יכול לומר שאני עדיין שארית חיי。חיים ללא מטרה、כשזה נגמר, המטרה。האם זו דרך החיים שלי בלי "חיים מאוחרים יותר"、חשבתי כך。　2011/11/05

 

 

 

こども作り大学？

השלט ל"אוניברסיטת ילדים "、ראיתי את זה בבניין מחלקת האדריכלות באוניברסיטה。לרגע הרגשתי כמו "הא?"。עם שיעור הילודה היורד, האם מחלקת האדריכלות תתחיל סוף סוף להתחיל לחקור הפרעות הפריה והריון? אם אתה משפשף את העיניים וקורא בזהירות, אתה יכול לקרוא "אוניברסיטת ילדים"。הייתי קצת מופתע מהסימן המבלבל。

נראה שזה אחד הדברים שאני רוצה לעשות במקום קורס למידה לכל החיים。ללא קשר למטרה、ללא כל מתודולוגיה או סיכויים עתידיים, יצאנו לדרך.、נראה כי התבנית הרגילה היא להניע את האחריות להגדלת ייצור הגירעון כלפי מטה ומטה.。הם מתכננים לסגור ילדים、במקרה כזה, סביר להניח כי יתחיל ב"אוניברסיטה לייצור ילדים ".。

בהשוואה להבדל ביכולת האקדמית בין גיל 18 בעת ההרשמה、18אני חושב שהאפשרות גדולה בהרבה מהגיל。עם זאת, ביפן, ההבדל ביכולת האקדמית של 18 שנה זהה.、במובן מסוים ניתן לחלק אותו להבדלים שלא ניתן להחזיר לנצח.。לאחר שתפסיק את העבודה שלך, בקרוב תיפול לתחתית החברה.、לעתים רחוקות החברה היפנית מסוגלת לזחול ממנה。"אל תוותרו ותנסו שוב ושוב", הדבר היחיד שזמר בקול רם בבית הספר ובחברה.、הם לא רציניים ביצירת מערכות או מדיניות המאפשרות זאת.。פשוט קצוץ。אתה פשוט מסתכל על אנשים כעלות。כמה חזק יש לאדם、זה כאילו שאיבדתי את הדמיון שלי。

אז אתה הופך לאוניברסיטה מהדרגה השלישית、התלמידים לא אוהבים את התווית הזו ולא רוצים לבוא。אוניברסיטאות שאינן יכולות לעמוד ביכולת מנסות נואשות לאסוף סטודנטים。לפני שאתה יודע זאת, סטודנט אחד אינו "אישיות" או "אפשרות".、אין פלא שזה נראה כמו "שכר לימוד" עצמו.。

אם אוניברסיטה בה סטודנטים יכולים להיראות רק כמו שכר לימוד、מהר מאוד נשרתי、זה יכול להיות "שכר לימוד" יעיל בהרבה לסיור בעולם עם ספר רישומים.。באוניברסיטה "ייצור ילדים"、מבית הספר היסודי, הטבעתי את זה כדי להכיר את האוניברסיטה הזו בעתיד.、כמה רדוד וטיפש、זה חייב להיות רעיון פתטי。משרד החינוך, התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה לקח נושא מדעי לאחרונה、אמצעי ההדרכה של ילדים נמצאים גם הם באותה רמה.。למדינה שלא יודעת שילדים טיפשים כמו מבוגרים אין ברירה אלא למות。　　2011/10/23

 

 

 

 

 

 

 

Modern art American

Astronaut F4 2011

ראיתי את האמנות המודרנית ואת התערוכה האמריקאית במוזיאון האמנות הלאומי。מעידן היבוא הישיר של אירופה、התרבות האמריקאית התחזקה בהדרגה.、בסופו של דבר הוא החל ללכת בדרך ייחודית ששונה מאירופה.、ישנם הסדרים קלים להבנה של התהליכים המובילים לביטחון.。

צייר נקבה בשם ג'ורג'יה אוקיף (אשת הצלם אלפרד סטיגליץ)。רק חלק מהפרחים, כמו סחלבים, הם מקרוב במיוחד על המסך הגדול.、זה ידוע בביטויים שלו שיכולים לבלבל אותו בקלות עם איברי המין הנשיים。טכניקת הצילום וכו '.、לא רק שהוא צלם מוביל、הרעיון של סטיגליץ, שהיה גם המנהל הגאוני הנסתר של האמנות העכשווית.、אי אפשר לדבר עליו בלי להסתכל על האסטרטגיה ועל הרגישות של אוקיף (אם כי לא).。

שוחררו כשלוש יצירות של אוקיף.。אף אחד מהם לא גדול מאוד、מתוכם, רק 20、הייתי מוקסם במיוחד מהעבודה המתארת ​​עלה מת.。עלה לבנבן גדול בחזית。מאחוריו שכבתי שם עלה חום אדמדם נוסף.。והעלים אחריו、כל מה שאני רק מצייר שלושה עלים בסך הכל。על חלק מהעלים הלבנים בחזית、יש לו סדקים יבשים שמוכיחים שזה עלים מתים、אני חושב שזה ליבת התמונה הזו。הרקע גם לבן。הצבעים הם בעיקר עלים לבנים וחומים、それに背景の白だけの単純さで、モダンアートの旗手の一人としてはむしろ地味な絵だ。

多分実際にきれいな色の葉っぱだったのだろう。何となく拾い上げて手に乗せて見た。普通ならそのあと捨ててしまうか、描こうとして持ちかえっても結局描かずに捨ててしまう。אבל、そこに長い、一本の亀裂がオキーフの目を捕えた。何かが閃いて、それが絵になった。葉も大事だが、この亀裂が絵の核だというのはそういう意味である。もちろんこれは私の勝手な空想に過ぎないけれど、絵というのは往々にそうやって生まれてくるものだからだ。

エドワード・ホッパーの絵にも魅かれる。男が座っている。何でもない光景だし、その前にもその後にもたくさんの男も女も座っているのを見ていた筈なのに、その時その場所での男がホッパーに突然の閃きをもたらしたのだ。その男をあえてモデルに雇ったとしても、描く気持になったかどうか（制作にあたってモデルを使ったかどうかは関係無い）。

クリフォード・スティル。これら世代は異なるが、アメリカの絵画はモダン、時代の最先端というイメージが強く、日本人が真似るとことさら新奇、激しさ、けばけばしさなどを強調するが、実際に見ると案外に地味なのである。その発想も自分自身に発していて、むしろ謙虚で素朴という、モダンアートのイメージと矛盾した言葉さえ浮かぶ。日本人はアメリカ絵画の本質をどこかで見誤っているのではないだろうか。絵画の本質は、レオナルドの時代でも、現代でも変わっていないような気がする。日本でもアメリカでも。そういう大事なことを、教えてくれる展覧会かも知れない。　2011/10/16