ポップコーンを食べたのは何年ぶりだろう。子どもが小さかったころの記憶しかない。別に食べたかったわけではないが、ふたが開いたように描きたかったから。選んだ理由も絵のモチーフに使えそうだっただけ―こう言ってしまうとメーカーに申し訳ないが、久しぶりの味はまあまあ美味。
漢字に「筆順」があるように、こんなスケッチにも「描き順」がある。それに従わなくてももちろん描けるが何倍かは苦労する。その順序に「公式」などはなく、はケースバイケースで、経験から割り出すものしかない。たぶん法則性はあるのだろうが、それはずっと先の話。
今日も2時間近くスーパーの店内をうろついた。いったん決めたものを棚に戻したり、傍から見ると「何やってんだろう？」と不審がられているかもしれない。明日は（もう今日だ）は「（イワシの）目刺し」。教室が生臭くなりそう・・・絵のためだ。我慢したまえ。
תוך כדי מריחת "מורוס טייפ", חומר משכך כאבים ואנטי דלקתי.、זה עשוי להיות חזית הריפוי עבור אנשים מודרניים.、חשבתי。וזה עשוי להיות אחד מהמוטיבים המתאימים ביותר לציורים עכשוויים.、חבר。לִגזוֹר、קל להוציא、קל לשמור。גם התוכן וגם החיצוני פשוטים.、קל ומגושם、פונקציונלי וללא בזבוז。זה באמת סמל לדברים ``מודרניים``.。
מה לצייר (אובייקט)、מה זה "טוען"?、הוא עמוד השדרה של הציור、להופיע。אבל זה רק "בזמנים מודרניים"、כל עוד אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של הציור、נראה היה שיש דגש מוחץ על הרמה הטכנית של "איך לצייר את האובייקט"。לא היה אכפת לי מ"טענות"、למעשה, זה אפילו העמיד את עצמם בסכנה.。
לפחות עד העת החדשה、תיאור מיומן הוא כוחו האמיתי של צייר.、לא משנה איזה טיעון תכניס לזה, לציבור לא היה עניין בזה (כנראה לרובם עדיין יש).。ואכן, בתקופה המודרנית אומרים ש"כוח תיאור = ריאליזם צילומי"、יָשָׁן、כבר אי אפשר להסתמך רק על נוסחה פשוטה。על ידי שילוב המצלמה והמחשב לאחד、הסיבה לכך היא שעצם ההגדרה של "צילום" החלה להתנדנד.。
``תפיסת העולם החזותית'' של ``קוף עם מצלמה'' כבר טבועה במוחנו.。דבר יותר רהוט על מקום שמעולם לא היית בו מאשר מישהו שגר שם.、"לראות" ולדעת יותר על המנוח מאשר על בני המשפחה。למעשה, אתה אפילו יכול לראות איך ייראו הצאצאים שלך בעוד 100 שנה.。מה יכול "ציור" לעשות בעולם כזה?。למשל, איזו משמעות נוכל לתת ל"כוח תיאורי"?。האם ל"ציור מודרני" יש כוח כזה?。קודם כל, מה זה בעצם "מודרני" ו"ציור"?。
הציור כבר גמור、אני זוכר שכבר כתבתי את זה。אבל、אני בטוח שלעולם לא יישאר מישהו לצייר.、לְהֶפֶך、אין שום ערובה שיום אחד כולם יציירו תמונות בתמימות כמו ילד.。ה``מורוס טייפ'' שבמקרה נמצא ממש מול ``אני'' הוא、זה האחרון בכל ההיסטוריה של כדור הארץ שקשור ל"אני".、לעת עתה, זה לא במסגרת "תפיסת העולם החזותית"、זה אחד הדברים שהכי קשורים לתחושת החיים שלי (למרות שזה עשוי להיחשב לדבר וירטואלי מתישהו).。זה נראה כמו צירוף מקרים、אני מרגישה שזו המציאות של "אני בעולם" שחיה בין הדברים.。זה לא מספיק רק "לצלם תמונה" או "לתאר אותה בצילום".、האם אין זה מעשה אובדני של ניסיון לקבור את עצמו ב"תפיסת העולם הווירטואלית" עצמה?。אז、אני רוצה להתמקד ב"משמעות" של התיאור "בשבילי"。"אם כי אני כבר לא יכול למצוא את המשמעות המפוארת שהייתה פעם בתולדות האמנות.、עדיין מחפש את המשמעות שלי。זה לא כדי "להראות את זה" זה מורוס טייפ.、כדי להראות את ``הסיבה'' למה בחרתי לצייר את זה。למה אנשים לומדים、האם זו המשמעות של "לצייר ציור"?。(חלק זה לא הושלם)
המוטיב הוא לחם שנקרע ביד (חשוב "החתך הקרוע")。סגנון ספרטני, בידיעה שזו משימה קשה מדי。לשחייה、זה עשוי להיות כמו מבחן כדי לראות אם יש לך את האנרגיה והכוח לשחות עד הקצה.。כשאתה מצייר עד הגבול של מה שאתה יכול לראות ומה אתה יכול לצייר、ש``משהו מסתורי מתהווה`` שם.、חוויתי את זה הרבה פעמים。סבול מעמד למעלה、ניסיון בפעם הראשונה。אני חושב שזה חוט שמתחבר לאמנות.。
האתגר: ``המשך לצייר ללא הפסקה למשך 60 דקות לפחות.''。במציאות, המשכתי לצייר בשקט במשך יותר מ-90 דקות.。תִסכּוּל、מְשׁוּעֲמָם、מוותר、הנחתי שזה וכו'.、אין שום סימן לכך、ריכוז שקט (בשיעורים אחרים היו שיעורים ללא הפסקה של 180 דקות)。
2021שיעור גמר "שחף כחול" 2019。"ציור בעיפרון" רק פעם אחת ביום。שמעתי על ציור בשיעורים אחרים.、ציור זה קשה、אני לא רוצה לעשות את זה (פטיט) בוז (אבל、אם תעשה את זה, אני בטוח שתתחיל לבקש עוד.、תחזית אמאי)。
כל חברי "שחף כחול"、אנא עשה צעד נוסף בשנה הבאה、להעמיק כל חוויה של הרגע האחרון、אני מקווה שזה יוביל לכנפיים החדשות שלך.。לְפִי שָׁעָה、להיזהר מהקורונה、מקווה שאתה בסדר。
*הבלוג (כנראה) ימשיך עוד קצת עד סוף השנה.。-נעים להכיר。