会話

なんとか生きている

L:הקול שלי היה מוזר לאחרונה。

R:עדיף אם זה מוזר。אני לא יכול להשמיע צליל。

L:זה נכון。גם הקצה נותק。האם זה היה מת?

R:הוא לא היה מת。אבל העצבים שלי די מותשים、זה לא כאב הרבה כשנחתך。למה אנשים לומדים、כשאני דואג שזה נחתך、זה היה די טרי。מוזר לומר את זה בעצמי。

L:אני מרגיש ככה עכשיו。אולי זה ינותק אחרי הכל?

R:לֹא、אולי אני לא אחזור את זה יותר。אתה צריך לדעת שאתה עדיין חי。אם הייתי מציג קצת יותר ירק、אולי גם לא הסתייגתי、אין לי סיכוי לעשות את זה。

L:היית הקורבן。נְחוֹשֶׁת? האם הפצע עדיין כואב?

R:רק רגע。למה אנשים לומדים、כי זה חסם במהירות。עם מזומנים、אם אתה יודע שאתה חי、פתאום הוא נעשה אדיב、אני נושף ערפל כל יום。אם זה רק מים, זה בחינם。

הפעם אני אטבע、אני לא חושב שאתן את זה。אין להם דמיון של יצורים חיים.、אני כל כך טיפש שאני אפילו לא יכול לחקור כמו שצריך。אוי יקירי、לפתע הוא נלקח לחדר תנור או משהו כזה.、עדיף לא לתת לך למות מ"מוות קטלני "。

זה מה ששמעתי משון צ'אן מיאנזירן אתמול.、החדר שם הוא מעל 20 °。עם הכוח הפיזי הנוכחי שלי, אני לא יכול להסתדר בקרוב。

クジラのようなものを喰う-終了

「凛々しい」と口走った人がいた

בגלל הבהירות בחוץ、החלק הפנימי של הבניין הראשי מרגיש חשוך, אבל、מוקף בחלונות זכוכית、אני יכול לראות את הנוף בחוץ בבירור.。

אין אף אחד בפנים。חלון אחד פתוח、וילונות התחרה מתנדנדים。יש כמה לוחות למעלה、נראה שאחד מהם הוא תמונה של אותם ילדים.。וכן、אבא שם、אפילו אנשים שנראים כמו אמהות。

אני רואה…。בתמונה זו、האם עלי לחפש את שתי הנשים האלה?。למה אנשים לומדים、איפה כל השאר?

על שולחן קטן בקרבת מקום、לָבָן、יש צלחת קצת יותר גדולה.、שמתי לב שיש מטפחת עם דוגמה יפה עליה.。

כשאני מרים את המטפחת שלי בסתר、הצצה ללחם מאודה שחור。חשבתי שזה "לוויתן..."、זה לחם מאודה אמיתי。בזמן שחשבתי על זה、אפילו בטירוף、誰の許可もなしに既に半分も食べ尽くしている。

「それはマズイでしょ」と、内心「夢の演出家」に抗議する私の口の周りに、まるで私が悪行した証拠のように、やたらにベトベトとそのパンがくっつくのは何故なのだ!「おい、演出家!それって、変だろ?」

あとで考えると(夢の中の「あとで」っていつなんだ?)、それはどうやら「使命完遂」のご褒美であったらしいのだが、「使命」そのものの意味は特に無いようだった。

 

「クジラのようなもの」を喰う-3

ついでに子どもたちのことをまとめて言うと、この子たちはどうもひとつの血縁関係にあるようだ。よく見る、古い、既に茶色がかった白黒の「家族写真」に似ている。子どもの数が今よりずっと多かった昔の、どこかの家族の。その家族が、私と何か関わりがあるのか、今のところ自分にも判らない。

彼らはいつも同じ順番で、כֵּן、まるで一枚の写真のように身動きもせずに、私に「使命」を言い渡したのだった(らしい)。

本題に戻る。悪戦苦闘したあげく、口を泥だらけにしながら、ついに私は一片の「クジラの…」を齧りとり、何とか強引に呑み込んだ。あとは元あったようにそこに放り出し、使命の完遂を告げるべく、口に泥をつけたまま母屋に向かって歩き出した。

もう少しだけ続きそうです。