מחבר: Takashi

הבלוג האישי של טקאשי。לא רק על ציורים、על מה אני חושב כל יום、מה אתה מרגיש、אני כותב כל מה שעולה לי בראש。הבלוג הזה הוא דור שלישי。מההתחלה עברו למעלה מ-20 שנה.。 2023מה-1 בינואר、לעת עתה, החלטתי לכתוב רק בימים אי-זוגיים.。אני הולך לחשוב על הכיוון העתידי שלי ודברים אחרים חלק אחר חלק.。

הרגע בו "עבודת לימוד" הופכת לתמונה

לימוד עבודת "פרי אדום" צבעי מים

אחת מעבודות הלימוד הרבות "וילון" שציירתי。חשבתי על זה אחר כך、ציירתי פירות יער אדומים קטנים。זה היה רעיון מהיר, כך שלא חשבתי על שמות צמחים ספציפיים.。זה פשוט דמיון、במבט לאחור, אני בטוח שדימוי של המנאס נוצר.、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。

מאחורי החלון זה נראה כמו חלק מהכביש。אם מישהו יעבור עלי, הדרמה תתחיל。מתחת לווילון הווילון、מה אם הייתי מצייר את רגליו של אדם שעובר מעלי?。אוֹ、נראה שהוא קוטף פירות יער אדומים、אם היית יכול לראות את היציבה הכורע של ילד。זהו、זה יכול להיות רק "רגע ציורי" זה רק קטע לימוד。

כֵּן, אני מיושן.

"2 סירים ליד חלון הפוינסטיה" צבעי מים

מוטיבים בכיתה、הפוינסטיה השנתית, שהיא סוף השנה, משתעממת לאט לאט לאט。עם זאת נאמר、כתבתי מאמר בעבר אבל、הפוינסטיה נראית קלה במבט ראשון、למעשה, הוא יריב חזק מאוד ואימתני מבחינת צבע וצורה.。האנשים בכיתה כבר יודעים זאת.、"להתנכר בכבוד"、אולי אני מרגיש קצת כמו "Straddle a Cat"。כמובן、לא הפוינסטיה ולא האדם בכיתה אינן חף מפשע。

אין שום אשמה、זה קצת בזבוז כדי לשמור עליו איטי。אני צריך לפחות לצייר אחד、ציירתי את זה עם "הרוח החלשה"。

זֶה、זה שני סירים אז זו תמונה.。אתה מבין? התחושה הזו。בקערה אחת זה הופך להיות רק "סקיצה".。מה זה "רק סקיצה"?、אני לא רוצה שתמשיך בזה、בקיצור, זה מגדיל את "הצביעות"、זה מה שזה אומר。... מה זה אומר?、אם אתה עונה על זה、כי זה כתוב בכל פעם (זהה)、בקיצור, במובן שלי、תן לי רק לומר את זה。אבל זה、זו תחושה ישנה、אם אתה דוחף אותו לקצה הטבעת、 כֵּן, אני מיושן. אין לי ברירה אלא להיפתח。בנוסף, אולי קצת קמצני(^-^;

アーティストの時代

「一週間で編集、アップロード」にチャレンジしてみました

日本はドイツとともに世界で最初に「資本主義を卒業する」国になる（可能性がある）、と予測する学者たちがいる。経済学説で有名なケインズが、すでに1930年に、資本主義は一つの過渡期であり、やがては経済成長のない社会、すべてのインフラが整い、豊かではあるが利益主義ではない、お金に大きな意味のない社会になる、と予測しているのだそうだ。経済学者の水野和夫氏の談をラジオで聴いた。

氏によると、現在のところそれに当てはまりそうな国は日本とドイツだけらしい。זֹאת אוֹמֶרֶת、日本はアメリカ経済の尻ばかり追いかけているのではなく、自ら新しいビジョンを構築していかなくてはならないということになる。

水野氏は、そういう社会での3つのビジョン？を挙げていた。①近い ②ゆっくり ③寛容　の3つ。①近い、というのは少しわかりにくいが、要するに資本主義社会では「より遠くまで、より早く、よりたくさん」が価値観であり、そのための「競争」が前提だったが、資本主義卒業後の社会では、「身近なところで、ゆっくり、優しく生きる」ことが柱になる、ということのようだ。

それはまさに現代のアーティストの生き方そのものではないか。資本主義の社会ではアーティストは生きにくい（帝国主義、独裁体制では論外）。かつては（あるいは今も）アーティスト＝貧乏が、世の常識だった。きわめて少しずつではあるが、アートの価値観が増しつつあると感じられるようになってきたのは、そういう社会が次第に現実化してきたことの証かもしれない。
　資本主義の一つの断末魔、それが今やあらゆるところで起き、それらが繋がり始めているのが、戦争というかたちなのだろうか。「核戦争でリセット」なんてのは痛ましすぎる。