מחבר: Takashi

ארוחת הבוקר של יום אחד。זה מרענן אבל、כיף שיהיה קצת צבע。אפילו למזון נמוך מלח יש טעם חזק。האורז קצת מבולגן אבל、זה אוכל בבית חולים כך שלא ניתן להימנע ממנו להפסיק。

180 גרם אורז זה די הרבה。נראה שרוב הקלוריות מחושבות באמצעות פחמימות.。השווה רק באורז、פעם אחת דומה לכמות האורז הרגילה שלי。חזור על זה שלוש פעמים、זה מרגיש כאילו אני אוכל רק ארוחת ערב כל יום。

אני תמיד דואג לאכול נאטו ויוגורט כל בוקר.。נאטו משמש לצריכת ויטמין K ביעילות。אורז מתייחס אליו כאל תבלין עבור נאטו, 45G。יוגורט הוא נקודת תורפה לסייע בוויסות הקיבה והמעיים.。זהו 300 גרם נדיב。זה לא צריך להישאר。צָהֳרַיִים、זה בסדר בלילה、רק תחשוב על זה ואכל。בעיקרון, זו דיאטה סוכרתית。אין לי קשר עם סוכרת、זה מבוסס על חישובים。

חולים מאושפזים משעממים、אני מצפה לארוחה。האם זה בגלל זה?、כולם אוכלים במהירות。אני בדרך כלל אוכלת לאט、אני מרגיש שאאלץ להאיץ הרבה。אנשים יפנים מתהדרים באוכל יפני、ככה זה、מה דעתך לאכול את זה באופן שמשפשף את הפה שלך?、חשבתי כך。נזכרתי בפעם שהלכתי למנזה (קפיטריה של צוות צוות הרכבת) במילאנו.。

そこでは男女ともほぼ全員が小瓶のワイン2〜3本飲みながら、時間をかけ、大声で喋りまくり、笑いあいながらゆっくり食事を楽しんでいた。ワインなんか飲んで大丈夫か、など誰も考えてさえいないような陽気さだった。

病院だから、たとえばイタリア人のようにワイワイやりながらということはできないにしても、普段から日本人と彼らとの食事の楽しみ方は全く異なると感じる。たぶん哲学の違いなのだろう。

万事、人生を愉しむというのが彼らの哲学だとすれば、たとえ病院であろうと、もっと目で、舌で、手で楽しめない食事こそ、病気を作る元凶だと考えているかも知れない。旅先で病院の世話にはなりたくないものだが、一度イタリアの病院で（ごく軽い病気程度にしてもらいたい）味も、雰囲気も味わってみたい気もする。

私には姉がいた。私が生まれて半年後に亡くなったので、もちろん顔は知らないが、姉は私の顔を見たはずだ。２歳半だった。当時の田舎だから写真もない。母は娘の柔らかい髪の毛をひとつまみ、ずっと取ってあった（おそらく今も）。小学校低学年の頃、何かの時に母が見せてくれたのを覚えていて、それから何度か自分でも見た。

ペースメーカーは、正確な電気信号が届かなくなった心臓に、その人の身体活動に合わせた信号を正しく伝えるもの。それが今、自分の胸の中で私自身の一部として動き始めている。

ペースメーカー自体が動くわけではない。ただの冷たい（冷たくはない）機械だ。けれど私の肉の一部を切り開いてその中に埋め込まれた瞬間から、私と生死を共にする、私の特別に大切な一部分となった。קָדִימָה、大事な大事な手、脚、眼、耳などでさえ、私から失われることがないとは言えないが、これだけは私が生きている限り、失われることはない。

夜、目覚めて何となく肌着の上から撫でると、まだちょっと痛みを伴って膨らんでいる。これまでのいろんな人や事柄の全てが関わって、文字どおり私の胸に飛び込んできた機械だ。大事にしなくっちゃ。

אז、「ペースメーカー」という機械の名前でなく、自分で名前をつけることにする。仮に「葉子」と呼んでおこう。それが姉の名だ。2016/11/29

פתאום "מנוחה מוחלטת."、מתוך המיטה הוא אמר כי לא צריך、למרות נאמר המדינה גם והסיבה שזה לא מפתיע כאשר אתה נופל、המשמעות של ההוראות עד לאחר הניתוח、לא ידעתי。

חיפשתי רק את המספרים של צגים במיטה。30לא די עליית הדף מ 35。לפעמים עד 27 ו 28 כדי להפוך。כי החבילה והחלום היא טוקה טוקה 65 70 אם אתה מתעורר、מלבד מרגיש כמו להתפלל、זה לא עובד ראש。האם המציאות דקה של המספרים המוצגים。

ישנו תיאור של ניתוח、ישנו תיאור של המכשיר。למרות כל הבנה יכולה、מלב אל חדר הניתוח נותר ריק。

זה עבר כיומיים לאחר הניתוח (26 ימים)、כמעט ביטול כל מתוזמנות、השלים המגע, כגון נייד、זה כבר סוף סוף התיישבו。

למה הניתוח לא הבחין בתסמינים עד שזה נחוץ。מה לעשות עכשיו。

"שאר" חשבתי שאני פשוט לנוח בשקט, פשוטו כמשמעו。כמובן, אבל הרחוב、לא במובן של רק לפחות "לא לעשות כלום"。"פעיל" לא לעשות כלום、בה。"אל תעשה דבר" יתכן כי זה אומר את ההפך של "חסר משמעות"、באיחור ולבסוף מצאתי。

אבל בהחלט גם חשוב, כגון קשר של עבודה ופגישות、אם לא למות、ברגע מותר אשפוז ממושך בביצוע שאר、זה נעלם דבר של משמעות קשר。אם כבר מדברים קצת מוגזם、זוהי התוצאה של החיים שלי עד כה, אפילו מחלה。וזה、זוהי תוצאה של הניתוח עצמו הוא גם הרבה אנשים דאגה ועידוד ומאמצים。על מנת לנצל את זה כמו שצריך、ואני מרבי של פעולות שהם יכולים לעשות עכשיו כי "לנוח"。 2016/11/30