נראה כי "כישלון" ו"הצלחה" הם מושגים מנוגדים בתכלית.。לכאורה לא תואם、זה כמו שני צדדים של אותו מטבע、אם מסתכלים היטב, יש רק הבדל קל בעובי בין ה"קדמי" ל"אחורי"。מה לגבי "כישלון" ו"הצלחה"?。"תוצאות" הן、אתה יכול להרוויח גם מכישלון וגם מהצלחה.。במקרה שלי、במיוחד ללמוד מכישלון、אני חושב שפעם זה היה גדול。
יש מקרים שבהם אפשר ללמוד הרבה מכישלון.、למרות שזה הצליח、מקרים שבהם חווית הצלחה ברת מזל מובילה לכישלון הגדול הבא、אנחנו יומיים、חוו (חוויתי) היסטורית。"כישלון הוא הבסיס להצלחה"、זה עדיין לא מת。
"למה נכשלת?"。ניתוח רגוע ומתמשך、מתוך "חווית מיני-הצלחה" המוזכרת לעתים קרובות、אני חושב שזו גישה מאוד פרואקטיבית במובן מסוים.。אל תתרחקי מכישלון、מעבר לביקורת על כישלון מנקודת מבט של מישהו אחר、הסיבה לכך היא שיש להם אוריינטציה המאשרת את העתיד.。בְּרֹאשׁ וּבְרִאשׁוֹנָה、אתה אפילו לא יכול להיכשל אם אתה לא נוקט בפעולה.。אחרי זה, כשאתה עושה סוג כזה של אוריינטציה、אפשר לומר ש"כישלון" הוא כבר "הישג" ראוי.。
אנחנו (יפנית)、אנחנו נוטים לזלזל בכישלונות שלנו על ידי אמירת דברים כמו ``אני לא מספיק טוב'' או ``גרמתי צרות לאנשים אחרים''.、כישלון "פחד" ו"הסתר".、בגלל זה, נראה שיש תכונה לאומית שגורמת לנו לרצות במיוחד להאשים אחרים בכישלונותיהם.。במקום כזה "אינדיבידואליזציה של כישלון"、הכרה בכך ש"כישלון הוא נכס משותף"、נתח את זה על סמך דעותיהם של אנשים רבים.、להתחבר לעתיד、אני רוצה להיות מתמיד ורגוע.。מה צריך כדי לפתח אופי לאומי כזה?、בארצנו、עד כה לא פותחה היגיון כזה.、לא באמת חשבתי על זה הרבה。בתוך מגיפת הקורונה、כל יום אני מרגיש את זה שוב。
