אני לוקח חופשת קיץ בשימוקיטה (בצד האוקיינוס השקט)。הטמפרטורה המקסימלית היום הייתה רק 20 מעלות.。זה מרגיש קצת קר ולא קריר.。
מלפני 8 בבוקר ועד אחרי 6 בערב.、אני עובד על זה כמעט בלי הפסקות.。זה לא שרודפים אחרי תאריך יעד או משהו.、דברים לא הולכים טוב, אז קשה למצוא את הזמן המתאים לנוח.。
6זה מאוחר מדי、מהאטלייה (שזה בעצם הבית של ההורים שלי), אני פונה למלון.。歩いても10分ほどですが、אני נוסע ברכב כי יש לי מטען בכל פעם.。כשאתה יוצא מהאטלייה, אף אחד לא הולך למלון.。לפעמים עוברות מכוניות, אבל אין אף אחד בכלל.。לעצור את המכונית、גם כשאני מסתכל אחורה, אני רואה כביש ריק שנמתח ישר דרך החשיכה.。
אני לא ממש יכול לראות את האורות בבית.。יש אנשים שגרים שם?、האם זה בית ריק?。יש כמה מכוניות בחניון בחנות הנוחות לאורך הדרך.。כמו ימי ערפל、אני באמת מרגיש שנכנסתי לעולם של סרט אימה.。אפילו בקצה הצפוני של הונשו, עדיין בהיר בחוץ אחרי 18:00.。7בכפר נטוש אוכלוסיה שבו לא יהיה מפתיע אם רוחות רפאים יופיעו עם הזמן.、誰も住んでいない家の中で、黙々と絵を描いています。