בעולם הציור קשה לקבוע "זה הסגנון שלי".、לאחר שתבסס את הסגנון שלך = סגנון, אתה יכול לומר, "זה אני!"、העולם יקבל את זה、זה יוכר、נראה。כל הכותבים מנסים נואשות למצוא את הסגנון שלהם.、חיקוי、לעשות את זה ולהשמיד אותו、צור סגנון משלך、העולם משבח את המאמץ הזה、הסיפור הוא、להופיע。
זה נכון שזה בן לילה ולא קובע סגנון。כל ניסיון של האמן、הוא עמוס בכל מיני רגישויות ורעיונות ציור ארוכי שנים.。אז、הקמת סגנון פירושו סוף סוף להביא את קצה הקרחון מעל פני השטח、זה מה שזה אומר、זה בהחלט שווה שבח。
אבל מצד שני、אנשים רבים חושבים שהסגנון של האמן הוא משהו כמו לוגו של חברה (אם כי קשה לראות אם זה בסדר להשוות את זה).。סמלי לוגו הם, למעשה, מותגים.、זה סמל。מה שחשוב הוא האדם שיצר אותו ותוכן המוצר.、ללוגו עצמו אין משמעות。
ロゴやブランドが尊重されるのは、ビジネスの上でその品質が保証されてきたという実績があるからだ。ブランドを汚すという言葉は、その実績=品質保証を疑わせる製品を世に出すという意味だ。במילים אחרות、ブランドと中身は常に一致していなければならないということ。זה כן、同じレベルのものを作り続けるというだけでなく、一方で常に進化・深化し続けることでもある。社会環境の方が変化するからである。
אז、「これが私のスタイルです」と画家がいう時（そんなことを言うはずもないが）、それは外側から見た「画風」の意味だけであるはずはない。「私のスタイル」とは、常に変化し、かつ動じず、זה מה שזה אומר。そしてそれはたぶん、一般の人が「スタイル」という言葉に持つイメージとは随分違った中身になるに違いない。