זה לא "אני אזכור מתי הקיץ יבוא"、בבוא החורף, אני זוכר לעתים קרובות。
טביעות רגל של בעלי חיים וציפורים מנוקדות על השלג。אחרי פלג הגוף העגול של פסיון, טורק את גופו דוחף מהשמיים ונוחת。ריצת סלפסטיק (נהיגה)、רגע הטיסה、קצה הנוצות שרוט בקלילות שלג מתחת למשקל הצף。
לְהַפְסִיק、הסתובב כאילו חושב משהו、קו מנוקד שמתחיל ללכת שוב。בכל פעם שאני צועד על הרגליים、הצמד שלג מעט עמוק。זה מתגלגל ומשאיר קו קלוש。הדיכאון הרך、שם, השועל הראה שיש לו מנוחה קצרה.。חיה קטנה קבורה למחצה בשלג、הולך כמו מתנפח。התמונות האלה、אחד הדברים המהנים בחורף הוא להפוך למחצית מבעלי החיים ולנסות לחיות אותו מחדש.。בשיח שיחים שנשמטו עלים、אגסי בר נשארים לא גמורים על ידי הציפורים。זה פינוק משמיים。