בגלל הבהירות בחוץ、החלק הפנימי של הבניין הראשי מרגיש חשוך, אבל、מוקף בחלונות זכוכית、אני יכול לראות את הנוף בחוץ בבירור.。
אין אף אחד בפנים。חלון אחד פתוח、וילונות התחרה מתנדנדים。יש כמה לוחות למעלה、נראה שאחד מהם הוא תמונה של אותם ילדים.。וכן、אבא שם、אפילו אנשים שנראים כמו אמהות。
אני רואה…。בתמונה זו、האם עלי לחפש את שתי הנשים האלה?。למה אנשים לומדים、איפה כל השאר?
על שולחן קטן בקרבת מקום、לָבָן、יש צלחת קצת יותר גדולה.、שמתי לב שיש מטפחת עם דוגמה יפה עליה.。
כשאני מרים את המטפחת שלי בסתר、הצצה ללחם מאודה שחור。חשבתי שזה "לוויתן..."、זה לחם מאודה אמיתי。בזמן שחשבתי על זה、אפילו בטירוף、誰の許可もなしに既に半分も食べ尽くしている。
「それはマズイでしょ」と、内心「夢の演出家」に抗議する私の口の周りに、まるで私が悪行した証拠のように、やたらにベトベトとそのパンがくっつくのは何故なのだ！「おい、演出家！それって、変だろ？」
あとで考えると（夢の中の「あとで」っていつなんだ？）、それはどうやら「使命完遂」のご褒美であったらしいのだが、「使命」そのものの意味は特に無いようだった。