כחול שחף

חם כל יום。יש היום כמה נקודות במערב יפן שבהן הטמפרטורה עולה על 38 מעלות.、טמפרטורות של מעל 35 מעלות נרשמו באזור קאנטו.。ספטמבר מתחיל מחר、בשנים האחרונות, החום הזה בתקופה זו של השנה הוא、אני מרגיש שזה כבר לא כל כך נדיר。על כל פנים、לפני כשבוע、התחלתי לשמוע את הצרצרים.。זה סתיו、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。

העצים והדשא בגינה מיובשים ויבשים.。אומרים שעבר הרבה זמן מאז שהייתה סופת רעמים מאז אחר הצהריים.、הסתכלתי על השמיים בציפייה, אבל כל מה שראיתי זה את האווירה (אחרי רדת החשיכה、 10ירד גשם במשך כדקה)。ובכל זאת, רוח קרירה נשבה、עם רדת הלילה、טיילתי קצר בשכונה באופניים.。

עלים קמלים כבר נושרים ונערמים ברחובות הפארק.。אולי זה בגלל השמש、זה נראה כאילו כבר סתיו בעיניי。פִּתְאוֹם、חשבתי על ההבדל בין "עלי שלכת" ל"עלים מתים"。

חלק מהעלים קמלים כשהם עדיין מחוברים לענפים.。עלים חולים (וואקורבה)、קוצ'יבה מתאים לזה.。לְהֶפֶך、מכות ברוח ובגשם וכו'.、חלק מהעלים נשארים ירוקים ונושרים、בעצים נשירים、צמחים משילים את העלים שלהם כחלק מהפיזיולוגיה שלהם.。בהייקו、נראה כי עלי שלכת ועלים מתים הם מילים עונתיות לחורף.、נראה שמשתמשים בעלי שלכת לעתים קרובות יותר.。אם עלי האפרסמון נושרים, זה נקרא "עלי אפרסמון שנפלו"、אם עלי השיטאקי נושרים, זה נקרא "שייבה שנפלה".。אני לא קורא לזה עלים מתים של אפרסמון או עלים מתים של שייבה.。באחרון、זה מוזר כי זה מרגיש כאילו העץ עצמו חולה.。

לאחר פסק זמן מההפקה、הראש והגוף שלי כבר לא יכולים לעמוד בקצב、במיוחד כשאני מרגיש מחובר לעבודה שמתנהלת.、זה לוקח הרבה זמן。אז、טוב לצייר כל יום, גם אם זמן ההפקה קצר.、זה נאמר לעתים קרובות בעבר。מעניין אם יש אנשים שעדיין אומרים את זה?。

זה החצי השני של אוגוסט、אני מרגיש שהמעגלים העצביים לייצור מתחילים סוף סוף להתחבר.。זה לקח כמעט חודש שלם。בחודש האחרון, זה כאילו איפשהו חלק מהמוח שלי.、זה הרגיש כאילו ציירתי את זה בעזרת מישהו אחר.。ואני תמיד ממלמל את אותו הדבר לפני שאני הולך לישון。"מה לעזאזל אני עושה?"。

זה לא באמת הזמן לצייר תמונות.、אני לא יודע אם。רַק、כדי לא לצייר、אין לי איפה להיות、אני מרגישה ככה ואני לא מצליחה להירגע。לְפִי שָׁעָה、להרגיע את עצמך、לחשוב על משהו、בשביל להיות מסוגל לעשות משהו、(בשבילי) אני צריך זמן לצייר.。

AI מצייר תמונה、AI צופה בזה、その流れの最下流で人間がその「絵」を見るようになるだろうか。באותה תקופה、「絵を描く時間」はどんな意味を持つだろうか。

やはり埼玉の夏は暑い。例年、８月は涼しい下北半島で過ごしていたので、久しぶりに埼玉の夏を味わっている。下北半島とは10度〜15度くらい違うので、１ヶ月くらい籠もって集中して何かやるのにはもってこいの気候だ（ちなみに今日８月２１日、埼玉県鳩山町では39.4°だったが、下北では23°）。

最初のうちは疲れるほど暑く感じたが、半月もすれば慣れてくる。それでも「危険なほどの暑さ」の日は、窓や雨戸に当たる日差しが厳しい。家の前を腰の曲がったおじいさん、お婆さんが買い物車を押しながら何人か通る。「何もこんな暑い時刻にいかなくたって」と思うが、朝早くは店が開いてないし、夕方は混みあう。目も悪くなっているから昼間の方が安心なのだろうと想像して、痛々しい気がする。

慣れてくると何度まで、クーラーなしで普通に仕事できるかなどと、無意味な興味が湧いたりする。そんなのに我慢する暇があるなら、仕事なり、勉強なりした方が得なのは確か。そんなことを考えるほど、頭がボーッとしてくる。