קָטֵגוֹרִיָה: הקהילה

האולימפיאדה מלאה בסתירות, וכעת הם במחצית השנייה。עד כה הרגשתי חזק、אירועים חדשים (במיוחד סקייטבורד)、גלישה זה ממש כיף、זה כמעט הרחבה של משחק、אירועים מסורתיים פשוט גסים מדי、גם אם אנו מקריבים הכל, המטרה עדיין רחוקה.。"הרחבת המשחק" כמובן לא אומרת רמות נמוכות.。זה קשור לאופי הלב。

לפני שהפך לספורטאי אולימפי、לא רק שהיה לו כישרון ומאמץ מגיל צעיר、לעתים קרובות אני שומע שיש קורבנות מדהימים שמגיעים עם כל המשפחה.。אז、זהו "סיפור משפט" שמתגבר על קשיים רבים ומוביל ל"השער המפואר "。זה גם נוגע בנו、שחקנים חדשים、סיפורים כאלה אינם מתאימים במיוחד לסקייטבורד.。אני לא יתר על המידה、בזמן שעשיתי כיף לשחק עם חברים ולהתאמן, אפילו זכיתי במדליית זהב.、משהו כזה。זה ממש מרענן、האם זה מקור הספורט?、הייתי צריך לחשוב את זה。

כשאני רואה שחקנים יפנים, אני מרגיש מאוד חזק לגבי תחושת הטרגדיה.。גם אם אתה מחייך, אתה רואה סצנה בה נלמד את המאמן שלך "חיוך!"。אתה יכול לראות את זה על ידי צפייה בספורט בבית הספר。חשוב לנצח、לכן אנו מכריחים תרגול קפדני.。ככל שבית הספר חזק יותר, כך הוא יותר, כך הוא יקשר אתכם לחיי היומיום.。התלמידים מרגישים שעל ידי "פיתוח הרגל מנצח", התלמידים השתפרו.、תוכל לעמוד בספרטנים הקשים。למה אנשים לומדים、כשאתה חושב על זה, אפשר לומר שהוא סוג של "שטיפת מוח".。אני עושה את זה בבתי ספר בכל רחבי יפן במשך עשרות שנים、אולי האומה כולה שוטפת את המוח על ידי "Depthrust"。

אם הסקייטבורד היו ככל הנראה "פעילויות מועדון"、אני חושב שהוא מפסיק。אני עושה את זה כי אני אוהב את זה、אני גם עושה מחקר כי אני אוהב את זה。אני לא רוצה להכריח אותי。בואו ניהנה ממש מהחוקים、כולנו צריכים לעשות את זה ביחד。נראה כי החיוכים המהנים שלהם אומרים את זה。עולם הספורט קשור לשחק、אני מקווה שזה יתחיל להשתנות。

אוֹלִימְפִּי、האזנה לראיונות עם שחקנים לאחר המשחק、כל שחקן בהחלט רוצה מדליית זהב、זה גורם לי להרגיש כמו。

להגיע למשהו מעבר למגבלות הנוכחיות שלך、כולם זקוקים למוטיבציה חזקה。ככל שזה נחוץ יותר, כך אתה משקיע יותר מאמץ、אתה יכול גם להיות סבלני בשביל זה。המקום הטוב ביותר לטרוק את הצורות הקיצוניות、זה כנראה האולימפיאדה。השמחה של "להכות אחרים" היא כנראה אינסטינקטיבית、מהם החיים שממשיכים להגביר אותם?、אני לא יכול לדמיין。אני חושב שכסף או נחושת מדהימים、בשבילם、מדליות זהב הן דברים שלא ניתן להחליף אותם על ידי עשרות מהם.、אני חושב שאני מבין את זה。

אם מדליית זהב = מקום ראשון、האם אותו הדבר לתואר הראשון?、אני בטוח שזה לא。אני רוצה "מדליית זהב" כראיות פיזיות ברורות.。חשבתי שהתנוחה של נשיכה במדליית הזהב היא קצת שובבה、גע במדליית הזהב עם העצבים הרגישים ביותר סביב הפה、その物質感が（精神衛生上）必要なのだろうと思いなおした。

気楽に見たり聞いたりするだけのわたしにとっては、頑張って自分が何かを得ればそれで十分ではないか、自己新記録を出すだけでも立派だ、などと思う。それが間違っているとは思わないが、そんな風に考えている選手は（少なくともオリンピック選手には）一人もいないということが分かった。

7月24日夜の開会式からオリンピックが始まった。ドローンの飛行演技？以外はほぼ中身のない薄っぺらい、あるいは意味不明のパフォーマンス。コロナ禍ゆえに派手さを控えたというのとは違う。思想の浅はかさが正直に出ただけだ。小学生レベルの学芸会を国家規模でやっただけの、まさに税金の無駄遣いのシンボルとなった。ドローンの飛行は来たるべき戦争や支配のかたちを先取りしているようで、不気味な未来を感じさせた。

翌日から連日柔道の金メダルラッシュ。これで国民もすっかり「感動」してしまったのだろうか？オリンピックに開催反対の意見を社説で述べていた朝日新聞も、すっかりオリンピック広報機関の一つに自ら変貌してしまった。あの社説の意味は何だったのだろう。開催してしまったから、今さら反対の意見を維持するよりは流された方が得策だということなのか。じつに聞き分けのいい新聞社だ。そのようにして太平洋戦争に加担した反省をもう忘れたのだな。そのくせ8月15日が近づけば、きっとまた他人事のように「反省」を国民に説き始めるに違いない。

IOCのバッハが「前半で日本選手が活躍すれば（日本国民は）すぐオリンピック支持者になる」と日本国民を小ばかにしたが、メディアを見る限り、バッハの言う通りだといえるだろう。

עם זאת נאמר、アスリートには何の罪もない。彼らはひたすらアスリートたらんとしているだけだ。日本人のアスリートが判を押したように「こんな状況の中で開催してくれて感謝」を述べ、メディアがまた偉そうに「支えてくれた皆さんにひとこと」と暗に感謝を強要するインタビューの締めくくり方が、「ああ、これが日本の文化だ」と、哀しい思いになるが。