שחקן הבייסבול לשעבר איצ'ירו、הוא הפך ליפני הראשון שנכנס להיכל התהילה של הבייסבול האמריקאי.、הידיעה התפשטה על כך ברחבי יפן。אין לי מה להוסיף על זה.、רק אחד、יש דברים שהייתי רוצה לרשום שקשורים גם אליי.。
מה שאני מכבד במר איצ'ירו הוא、כי הציונים שלו הם על אנושיים、הלא כן。הסבלנות לראות דרך עצמך、סוג מסוים של "חולשה (או חוזק) נפשית"、זה בגלל שהוא שילב את זה עם הרעיונות שלו.。הוא נפל קול אחד מהצבעה מלאה לכניסה להיכל התהילה של הבייסבול.。בקשר לזה, אמרתי, ``טוב.。זה דבר טוב שיש משהו שחסר לך''.、זה בא לידי ביטוי ברור。ו"מה הלאה חשוב."。זה נראה כמו מר איצ'ירו.、זו הערה מצוינת。
אני חלש、יש הרבה דברים שהם לא טובים כמו אחרים.、``חולשתו'' שהוא מבין נמצאת בתחתית ה``כוח העדין'' שלו.、תמיד הערצתי。אני מניח שזה הרגישויות הכנות שלו.。והוא עבד ללא לאות כדי לעשות את זה ``איכשהו להשתוות לאנשים אחרים (לפחות הוא בטח לא היה יהיר, חושב ``טוב יותר מהם'').、גם אם אני מתחשב בדעות של אחרים、לטפח בליבך את הפילוסופיה ``דמוי איצ'ירו'' של לקיחת אחריות מלאה על התוצאות שלך.、אני חושב שהגענו לגובה הזה כתוצאה מכך.。כל אחד יכול לעשות קצת מכל דבר.。אבל、לרוב האנשים יש שתי אפשרויות: להרפות או לוותר באמצע הדרך.。
לדוגמה, זה הפך את איצ'ירו למפורסם.、יש "מכונת אימון שרירים" ייחודית.。באותה תקופה、עבור ספורטאים ממדינות כמו ארצות הברית שהם חזקים פיזית באופן טבעי,、אימון שרירים וכו'.、לא משנה כמה המאמן שלי ניסה להסביר לי את זה, לא הרגשתי שזה נחוץ מעומק הלב.。אבל、מר איצ'ירו אינו אחד האנשים היפנים הגדולים ביותר.、למרות שהוא השיג תוצאות טובות בשנתו הראשונה בארצות הברית,、בליבו הוא בוודאי הרגיש את ההבדל בכוח הפיזי בינו לבין הספורטאים האמריקאים.。"אותו דבר יקרה מחר כמו שקורה עכשיו"、האם הוא יצליח לעשות את זה בעונה הבאה?"、כנראה שלא הצלחתי להתנער מהחרדה הזו.。וזה、למרות קבלת לעג ולעג משחקנים ומהתקשורת האמריקאית,、黙々と筋トレマシーンに向かうしか選択肢はなかったに違いない。走ること、投げること、考えることのすべてにおいてそれは続けられた。
そして身に着いたのは筋力、体力以上に、他人がどう言おうと自分の感性を信じ実行する、אני חושב שזה היה "כוח הרוח".。זה בהשוואה לעצמי、(ההשוואה הגיונית רק לי אישית. (^-^;) גדולתו של מר איצ'ירו。
