לָבָן & שָׁחוֹר

"בקבוק שחור ותפוח" 2020 צבעי מים

דבר לבן、לצייר דברים שחורים、מרגיש קצת אתגר。"דברים לבנים" מתבטאים בהחשכת הסביבה.、"לבן של לובן" הוא、מדוד במדויק את סדר החושך בין הגוף הראשי לאזור שמסביב.、חייב להתבטא בסדר הזה。וכן、לא חסר מדרגות、לסכם ל-5-6 שלבים、נדרשות גם פעולות כגון עיגול.。

כנ"ל לגבי השחורים、אם רק תצבע אותו שטוח ושחור, הוא פשוט יהפוך ל"חור".。על ידי תיאור עדין של שינויים בבהירות ובחושך בתוך השחור、הבעת מרקם של חפצים שחורים。על הנייר, ההבדל בין "שחור" ל"חושך" הוא、הקריטריון הוא האם יש תחושה חומרית או לא.。עין דמוית מצלמה שמבחינה באור ובחושך、מלבד טכניקות להבחין בו、אין שום דבר שתומך ב"דברים שחורים" כאובייקטים.。ועדיין、גם אם הוא מצויר היטב, ההדרגה היא גסה במקרה הטוב.、זה פשוט נראה כמו תמונה、עם היפה הנוצצת והטעם הצבעוני העשיר שלו,、לבן ושחור כמעט לא קשורים。עם זאת, עבור האמן、המאניה הסטואית הזו、זה מוזר כי לפעמים אני רוצה לטעום את זה בדיוק כמו שאני זוכר את זה.。

טמפרה או אקילה、"תפוח" בשמן ותפוח ירוק בצבעי מים、בין נובמבר האחרון למרץ הקרוב、ציירתי בערך 20 תמונות מס' 4 עד מס' 120.。אני לא חושב שיש מספיק הפקה.。"תפוח" בטמפה ושמן מצויר בראש.。"תפוחים" בצבעי מים מצוירים עם העין.。יותר מדי זמן מושקע על "הראש"。האם זה היחס הנכון בין הראש לעיניים, או שזה רק חיבוק?、אני לא בטוח בעצמי כרגע。

במערכון שלמעלה, התפוח הכחול הוא גיבור הדמה (הטנטטיבי).、תפקיד לוכד העין。הכוכב האמיתי הוא בקבוק המשקאות השחורים (מרכז המסך)、ניגודיות מקסימלית)。למרות שזו הדמות הראשית、התחביב שלי הוא לחתוך את החלק העליון.。אני חושב לעשות מחזה (פנטומימה).。

תפוח צהוב בצהוב

"תַפּוּחַ" 2020 טמפרה על קנבס

ממשיכים לסדרת אפל。למה אתה ממשיך、לפעמים אני מרגישה שאני לא מבינה、בכל מקרה, מהעבודה שלפניי、אני מרגיש שאוכל לצייר משהו מעניין יותר, אז אני לא יכול להפסיק בקלות.。לְהִתְרַכֵּז、אתה צריך להמשיך ללכת בבת אחת עד לנקודה שבה אתה אומר, ``אני לא יכול לעשות את זה יותר''.、החוויה בתוכי לוחשת。

יש משהו שנקרא "ללכת לאיבוד"。החלק הקשה ביותר הוא כשאני מרגיש חרדה ותוהה, ``זה בסדר לעשות משהו כזה?''。אני לא מבין מה אני עושה עכשיו、הגיע הזמן。כי אני חרדה、כמובן שגם אני מאבד ביטחון עצמי.。אבל、זה חשוב、אבל זה בהחלט כואב、כל מיני דאגות、עשה צעד וחשוב שוב על המקום。זה עדיף、ביטחון עצמי לא מבוסס、פשוט הזיז את הידיים שלך בלי לדאוג לכלום、זה הרבה יותר לגיטימי מזה、אולי זה עדיף。

גם כשאני ממשיך לעבוד על הסדרה הזו, אני לפעמים מרגיש חרדה, תוהה אם זה בסדר לעשות משהו כזה.。וזה、לא משנה מה אנשים אומרים、זה כל מה שאני יכול לעשות עכשיו、שיניתי את דעתי והמשכתי שוב.。"מה אתה יכול לעשות עכשיו" זה לא עניין של יכולת.。אם זו טכניקת ציור、יותר עדין מזה、אתה יכול אפילו לעשות דברים מציאותיים.。זו לא הנקודה、עשה כמיטב יכולתך כרגע בכיוון שנראה לך הגיוני.、זה אומר。מה אם הכיוון שגוי? אם חושבים על זה, אין לזה סוף.、זה כיוון שוודאי נחקר על ידי צבירת הרבה היגיון ואינטואיציה כדי להגיע לנקודה הזו.、אני לא יכול להתאפק גם אם אני טועה。זו המילה משכנעת、מה זה אומר עבורי。

אפל צפויה להמשיך לזמן מה。למרות שזה נראה כמו דפוס אחד、יש הרבה דברים שאתה יכול לעשות עם דפוס אחד בלבד.。הדבר החשוב כעת הוא לא להקשיב לדעות של אחרים.。לְהִתְרַכֵּז、תעשה מה שאתה רוצה.、האינטואיציה שלי לוחשת לי。

音楽の「力」、אמנות、スポーツの「力」

「西洋梨」 29Jan’20  水彩 F6

坂本龍一という音楽家がいるもとYMOのメンバーなどと言わなくても知っている人の方がたぶん多いだろう。לפני כמה ימים、朝日新聞(電子版)での彼へのインタビュー記事を読んで全く共感した

「音楽の力」という言葉言い方が嫌いだという音楽に人を勇気づけたり癒したりする力があるのは事実としてそういう「言い方」に違和感を持つというのだはっきりとは言わないがその言い方がある種の政治的社会的な方向への指向性を持たされることへの危険な匂いを嗅いでいるということだと感じたその嗅覚に深い共感を持つ

ワグナーの英雄的な響きがナチスに最大限利用されたように日本でも歌謡曲的な音楽が半ば「軍歌」として広く歌われ戦争を美化する方向に利用されたことは多くの人が指摘する。כמו כן、彼は高校生たちが(スポーツなどを通して)「感動させたい」という言い方をすることも「嫌だ」という受け取る側が感動するのはいいが演じる側が「感動させる」というのは傲慢ではないかともいうのであるこれにも深く共感するついでに言えば特にスポーツの若い選手たちがやたらに「感謝」という言葉を連発することにも私は強い違和感を感じるそれは引退の時にこそふさわしい言葉ではないか

選手たちが競技のための施設や助成金多くの有形無形のサポートに対する感謝の気持ちを持つのはもちろん悪いはずはない。אבל、素直な気持ちだけではない「言わなければ」ならないという「圧力」を私はそこに感じるその言葉がなければ後でいろんな形でのバッシングがあることを選手も関係者もひしひしと感じているからだ無意識に「私たちの税金を遣っているのだから感謝して当然」という感情がそのまま上から目線の圧力になっていることに私たちはもっと注意深くなければならない。וזה、そのことをよく識っていて密かに利用する暗い力があることにも同時に意識的でなければならない、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。

音楽の力芸術の力スポーツの力。זהו、人々を多様性でなく(実はこの言葉も最近特に聞きたくない語になってきた)平面化する方向に働く(ここでは「共感」「感動」という語も怪しい匂いを漂わすことがある)ならばそれは本物の「音楽、אמנות、スポーツ」の力を削ぎ落とし歪なものに変質させる一種の癌にもなり得るのだ龍一氏曰く「やっていること自体が楽しいそれが大事」。כֵּן。その存在を見るだけで税金などとっくに元は取れているのである