קָטֵגוֹרִיָה: אמנות

久しぶりに、自由なモチーフで、“適当に” 描いてみた。כבר זמן מה、YouTube用の水彩か、出品用の作品しか、描いていなかったような気がする。こういう「描いてみただけ」というのが本当は楽しいんだよね。

うまく描いて当たり前とか、うまく描かないと恥ずかしい、なんて思いこんでいると、ろくなことはない。楽しくないどころか、ストレスだ。ציור תמונה היא、本当は「ストレス解消」であってほしい。多くの画家たちにとって、半分はストレス解消になっているはずだが、半分はストレスにもなっているはずだ。なんにしても、“ねばならぬ” はよくない。

ある量を所要時間で割れば、単位時間当たりの「時間効率」が出る。一日に3枚絵を描けば、1枚しか描けない日の、3倍効率がいいことになりそうだが、それがバカバカしい計算であることは子どもでも分かる。一枚一枚の絵（の価値または意味）は、それぞれに異なっていて、それを測る基準・指標もまた、個人的なものだから。

ציור תמונה היא、במחשבות שניות、どこかで子どもに還ることじゃないだろうか。それが心のふるさと、ではないのかな。世の中ますます生きづらくなっている。自殺する人も増えている。事故、災害も多い。そのうえ至る所で戦争まで起こしやがって。ציור תמונה היא、平和だ。平和になることだ。זהו זה、（少しの間でも）自由にもなれる。“適当に” 絵を描こうよ。

מה שיפה לאנשים (לא בהכרח דברים) שונה עבור כל אדם.、זה גם חשוב。אפילו בתוך אותו אדם、במהלך תקופת הצמיחה ותהליך העמקת הרוח,、גם המטרה חייבת להשתנות。וזה、רבים נשכחים、הולך לאיבוד。היופי הוא חולף。

חשבתי בחלומי הראשון。עַצמִי、מה לדעתכם באמת יפה?、וכן。גם לא זה、אני בוחר שלא יהיה את זה.、פתאום חשבתי, ``אולי זה שלג''.。
בדיעבד、התחלתי לצייר סצנות מושלגות ביום השנה החדשה.、דמיינתי שזה בטח הופיע בחלום.、לפני כן、אני תוהה אם זרקתי מעצמי הרבה דברים יפים.、אני גם זוכר שהתמלאתי במחשבות עצובות.。
　記憶の箱の中から、עם תחושת פאניקה、אני מוציא את ה"יופי" שאיבדתי אחד אחד (כולם כן、מצחיק אותי שזה שטוח כמו תמונה על נייר.)。וזה、מה פתאום הופיע בכף היד שלי、זה היה שלג תקוע באבנים קטנות.。大好きな林の中で、שפשפתי את אצבעותיי בשלג הקפוא למחצה.。

זה נכון、צבע השלג לא היה לבן。צבע האבן הופך בהדרגה לשקוף、מְשׁוּנָן、והצבע הוא כמו לחייו של ילד ששפשפו אותו ברוח.、ישנם גם גבישים קטנים דמויי מחט אחד או שניים העומדים על גביו.。לָנֶצַח、הלוואי שיכולתי פשוט לצייר את זה、חשבתי על זה גם אחרי שהתעוררתי.。