קָטֵגוֹרִיָה: אמנות

ראיתי את האמנות המודרנית ואת התערוכה האמריקאית במוזיאון האמנות הלאומי。מעידן היבוא הישיר של אירופה、התרבות האמריקאית התחזקה בהדרגה.、בסופו של דבר הוא החל ללכת בדרך ייחודית ששונה מאירופה.、ישנם הסדרים קלים להבנה של התהליכים המובילים לביטחון.。

צייר נקבה בשם ג'ורג'יה אוקיף (אשת הצלם אלפרד סטיגליץ)。רק חלק מהפרחים, כמו סחלבים, הם מקרוב במיוחד על המסך הגדול.、זה ידוע בביטויים שלו שיכולים לבלבל אותו בקלות עם איברי המין הנשיים。טכניקת הצילום וכו '.、לא רק שהוא צלם מוביל、הרעיון של סטיגליץ, שהיה גם המנהל הגאוני הנסתר של האמנות העכשווית.、אי אפשר לדבר עליו בלי להסתכל על האסטרטגיה ועל הרגישות של אוקיף (אם כי לא).。

שוחררו כשלוש יצירות של אוקיף.。אף אחד מהם לא גדול מאוד、מתוכם, רק 20、הייתי מוקסם במיוחד מהעבודה המתארת ​​עלה מת.。עלה לבנבן גדול בחזית。מאחוריו שכבתי שם עלה חום אדמדם נוסף.。והעלים אחריו、כל מה שאני רק מצייר שלושה עלים בסך הכל。על חלק מהעלים הלבנים בחזית、יש לו סדקים יבשים שמוכיחים שזה עלים מתים、אני חושב שזה ליבת התמונה הזו。הרקע גם לבן。הצבעים הם בעיקר עלים לבנים וחומים、והפשטות של הרקע הלבן、כאחד מנושאי הדגל של האמנות המודרנית, זהו ציור פשוט למדי.。

כנראה שהעלים היו למעשה צבעוניים להפליא.。איכשהו הרמתי את זה והנחתי אותו ביד וצפיתי בו.。בדרך כלל הייתי זורק את זה אחרי זה、גם אם אני מנסה לצייר את זה, אני בסופו של דבר זורק אותו בלי לצייר אותו。אבל、זה הרבה זמן שם、סדק שנתפס את עין אוקיף。משהו מהבהב、זה הפך לתמונה。גם העלים חשובים、זה המשמעות לומר שהסדק הזה הוא ליבת הציור.。כמובן שזו רק הפנטזיה שלי.、הסיבה לכך היא שלעתים קרובות נולדים ציורים ככה.。

אני מוקסם גם מציוריו של אדוארד הופר。האיש יושב。זו השקפה לא שגרתית לחלוטין、אני בטוח שראיתי כל כך הרבה גברים ונשים יושבים לפני ואחרי זה、האיש ההוא באותו הרגע הביא הבזק פתאומי של הופר.。גם אם אתה מעז לשכור את האיש כדוגמנית、בין אם מתחשק לך לצייר (לא משנה אם השתמשת במודל בעת יצירתו או לא)。

קליפורד עדיין。דורות אלה שונים、ציורים אמריקאים הם מודרניים、יש לו תמונה חזקה של להיות החוד החיתוך של התקופות、זה אפילו יותר חדש לחקות אנשים יפנים、עָצמָה、זה מדגיש זוהר וגורמים אחרים、זה למעשה די פשוט。נתתי לעצמי את הרעיון הזה、במקום זאת, הוא צנוע ופשוט、אפילו מילים הסותרות את דימוי האמנות המודרנית עולות בראש。אני תוהה אם היפנים איכשהו מבנים את מהות הציור האמריקני.。מהות הציור、אפילו בתקופתו של לאונרדו、אני מרגיש שזה לא השתנה בימינו。גם ביפן וגם בארה"ב。הדבר החשוב הזה、יתכן שזו תערוכה שתלמד אותך。　2011/10/16

 

出来ることしかできない。馬鹿みたいな言い方だが、実際自分の能力を越えたことをやろうとしても出来るはずはなく、自分の能力の範囲内で出来るはずのことさえ、実際にはなかなか出来ないものだという、極めて現実的な意味である。

しかし一方では、自分の能力がどれほどのものなのかは、やってみた結果でしか分からない。結果が出ても、もう少しやれるかも知れないという感じを抱くこともあるだろうと思う。

וכן、能力というものには絶対的なものと、相対的なものとの両方があるようにも思う。絶対的なものとは、例えば先日行われた世界陸上のように、100ｍを何秒で走れるか、など。相対的なものとは例えば相撲のように勝ち負けのあるもの。詩を作ったり、絵を描いたりするのはどちらに近いのだろうか。

先日あるエッセイの中に、「相手と自分が同じくらいと思ったら、大抵は相手が上」というのがあった。自分のことは過大評価、他人のことは過小評価するものだという意味だろうか。評価とはもともと自分でしてはならないものなのだけれど。

על כל פנים、自分の能力とか、自分ができる限界とかを考えるのが凡人の常というものだ。運転中にも関わらず、古今の画家たちの死亡年齢と傑作を描いた時期とを漠然と考えてみた。レオナルド・ダ・ヴィンチ享年67歳、受胎告知の制作が20歳頃。ラファエロ享年37歳、バチカンの大作「アテネの学堂」が26歳頃の制作。同じくピカソ92歳、20世紀絵画の幕開け「アビニヨンの娼婦たち」が26歳頃だ。ゴッホ、ロートレックがいずれも37歳で没。エゴン・シーレ28歳。クリムトに認められたころはまだ17歳だった。などと考えると、私などが自分の能力などという言葉を使うこと自体、身の程知らずだという気持ちになる。

אבל、絵を描けば愉しいことに変わりはないし（苦しいことにも変わりはないが）、生きているうちに止めることなどできるわけも無い。בהתחשב בכך、そんなこと考えたってしょうがない。自分の好きなことをやれるだけやればそれで十分、と思うよりほかにない。結果など考えるより、今やれることを目一杯やる以外に選択肢は無いのだと考えていたら、知らずにアクセルを踏み込んでいた。運転中に出来ることは安全運転を心がけることだけである。