今朝は９時半起床（目覚めはいつも通り７時ちょっと前）。４時半頃からやっと安心の？眠りに入れたせいか。それまでは前夜の日本酒のせいか暑苦しくて、腕を出したり脚を出したり、もがいていた。
小学生になる前は、元旦といえば「歳取りの日」とか言われて、着物など着て父や祖父に連れられて何処かへ出掛けたこともある（それが神社だったのか、禰宜の家だったのかは全然覚えていない）。小学生になってからはだいぶ生意気になったので、登校せずに済むということ以上の喜びは特になかった（ような気がする）。
ここ数十年は毎年書き（描き）初めをする。スケッチでも水彩でも油彩でもなんでもいいが、とにかく何かを描く。それだけが私の元旦の恒例行事。1月1日にチョロっと描いたって、絵がうまくなるわけでも良くなるわけでもないのに、あえてその日に描き初めをするってことは案外自分も信心深いのかも知れない。…確かに、そのあと近くの神社にお賽銭を上げにも行ったし。
אם כבר מדברים על נושאי הספורט השנה,、יותר ממחציתם כנראה ירימו את הידיים ל"רוגבי ".。באופן לא רגיל, נמשכתי כל כך למשחק שחיפשתי תוצאות התאמה במחשב שלי.。נראה כי הרוגבי ממשיך להיות פופולרי גם לאחר סיום המונדיאל.、זה ענפי ספורט יפניים、אני חושב שזה יהיה נהדר אם האקלים הקדם-מודרני יימחק בהדרגה.。
זה אולי נראה כאילו אני נודד לנושאים הנוכחיים, אבל、ניסיתי 'לשלב' את הנושא הזה בציורים שלי.。ברוגבי, "מס '8" הוא עמדה ייחודית וייחודית.、מתוך 15 העמדות (התפקידים) על המגרש、המספר עצמו הוא שם המיקום、רק מס '8 זה (שמונה)。"8" נמשך עם המשמעות הזו בראש.。
אני פתאום לומד、ברוגבי, 8 מתוך 15 שחקנים הם קדימה (יוצרים Scrum)、שבעת השחקנים הנותרים יהיו הגב (בעיקר תוקפים)。4אֲנָשִׁים、3אֲנָשִׁים、1הייתי בסוף סקרום עם אנשים בשלושה שכבות.、התפקיד של השליטה בכל קדימה。אצל בני אדם מערכת העצבים המרכזית היא מספר 8.、Scrum Half (No.9 = sh)、שלושה חברי Stand Off (No.10 = SO)、אם "המוח" של הצוות התוקף הוא ה- SO, תוך שהוא מקשר את העצבים הנמוכים שלו,、יחד עם זאת, דמיין את כל מה שיכול לקרות במשחק.、עמדה קשה הדורשת את היכולת לשים את גופך על הקו ולעבור את דרכך דרך זה באופן עצמאי.、זה מספר 8 (זה כתוב בכל ספר)。אם כבר מדברים על נציג יפן המונדיאל הזה, Himeno Amanaki נמצא במצב זה.。
אבל、לא בחרתי מספר 8 רק בגלל שידעתי את זה.、לא ניסיתי לסמל שום דבר על התפקיד הזה.。הסיבה היחידה היא שהמספר עצמו הוא עמדה.。כהערה צדדית, רוגבי היה גם פופולרי בתיכון שלי (אם כי הוא לא היה חזק במיוחד).、יש טורניר רוגבי בין השיעורים.、השתתפתי גם במועדון רוגבי לאחר שקיבלתי הדרכה קצרה.。אין לי ניסיון יותר מזה、זה נראה די מעניין、מאז המשכתי להתעניין (גם אם חלש).。באותה תקופה、אני לא זוכר איפה עמדתי הייתה.、בכל מקרה הייתי בסקרום。הוא היה הכי מהיר, אבל、משום מה זה לא הפך לאגף (WTB)。
昨日はクリスマスだった。さらにその前日のイブの夜、子どもが大学から帰ってきたのが11時に近かったので、その前に仕方なく夕ご飯を二人で食べてしまった。料理下手の妻にしては、あれこれ工夫して作ったクリスマスのご馳走の方には手をつけず、テーブルに冷えたままにして妻は疲れて寝てしまった。
私は車で駅まで迎えに行く。帰宅後子どもはゴソゴソとどこからかカップラーメンとスナックを引っ張り出してきて、それだけを食べ、せっかく作ったものには手をつけないまま、彼もまた疲れてその場に寝てしまう。私は彼が起きるまで（あるいは彼を無理やり起こすまで）アトリエで絵を描くか、しばらくパソコンで作業する。若い人のいる家庭では珍しくない情景に違いない。