קָטֵגוֹרִיָה: גלריה

17הדמויות הן、לאחרונה אני מרגישה ממש דחוסה.。ההבנה הבסיסית של הייקו (למרות שיש הייקו ללא עונות) היא、מילה עונתית אחת אמורה להיכלל בכל שיר.。הקצב הבסיסי הוא חמישה、שבע、חָמֵשׁ。שים את זה למעלה、נאקה、אם אתה קורא לי שימו、לרבים יש מלים עונתיות בחלק העליון או התחתון.、חיבור זה צורך בדרך כלל 5 תווים.。

נותרו 12 תווים、יש אילוצים קצביים、המילים שניתן להשתמש בהן מצטמצמות.。אז אנלוגיה、ביטויים דומים יותר。אלא、אני אאלץ לעשות זאת

אבל、ממספר הצבעים בציור、מילים רבות。כך שהדמיון של ציורים עם מספר מצומצם של צבעים לעולם לא נגמר.、הייקו תלוי גם בבחירה ובסידור של כל מילה.、גם התוכן המועבר משתנה בצורה עדינה (נראה).。אם אתה כותב את זה ככה、נשמע שיש רק דרך מקצועית ליהנות מזה.、לא ממש。

טוב אז、האם הייקו באמת כיף?、כשנשאל、אני לא ממש מבין。גם לייצור יש כאב משלו.、נראה שזה רעיון טוב להפסיק、אני אפילו לא מעז לעצור את זה。אוּלַי、יש איזושהי תחושת סיפוק עצמי איפשהו.、אולי זה מספיק בשביל כיף אמיתי.。

なんだかイラついている。何かハッキリした不満というより、あらゆることに清々しい明朗さがない、ככה זה מרגיש。今頃の天候などをさす俳句の季語に「晴明」というのがある。晴れやかさと爽やかさが混じったような気分・天候のことだが、どうもそれとは逆とまでは言わないが、「不または非・晴明」という気分なのである。

「感謝」という言葉が、急激に嫌な言葉になってきた。冬季オリンピック、パラリンピックが先頃行われた。昨日から春の選抜高校野球も始まった。ここでも「感謝」「感謝」の嵐。この言葉を口にしないとすかさずどこからかクレームがつく。曰く「あなたの今日あるのはあなた自身だけの力ではない。周囲の力添えがあってのこと。その感謝の気持を持たない人は大人ではない」。

אז、実際に大人ではない小学生、はては幼稚園児まで「皆さんのお陰でーちゅ」と「練習」させられる。そのようなクレームからの過剰回避である。

ごく普通のことをしたのに、「思いがけなく」ありがとうと言われるときの「晴明さ」と、それは似て非なるものだ。「感謝」の言葉は求めるものではなく、自発的なものであるはずだ。それが単なる「形式」になり、形式でよいとするそのような神経のあり様が、どうやらイライラの中身のような気がしてきた。