8/27（月）〜8/30（木）まで、八月２回目の下北行き。今回は自分の車で運べない、大型の絵だけを下北へ置いてくるため。車いっぱい詰め込んだが、残りが少なくなったような気がしない。
下北は初めてだというから、運転してくれる人に少し観光案内をした。尻屋崎〜恐山など一般コースを一日で済ませ、翌日は漁船を描きたいというので、いくつかの漁港廻り。私もついでに、小さなスケッチブックに20枚ほど描いた。
ペンを走らせている時は無心だが、次の場所を探して歩いていると、何故だか無性に侘しい気持に沈みこむ。天候のせいもあったかも。אבל、色々な意味で「終わり」を感じていたからのようだった。自分自身をも含め、文字通り色々な意味での「終わり」。運び込んだ絵も、恐らくもう二度と誰も見ることはあるまい。残りの絵も近々運ばなくてはならないが、それよりは直接こちらの焼却場に運んだ方が良いかなとも考えた。帰りは700kmあまりを車で9時間と早かった。運転しないのにとても疲れた。
אף אחד לא חי、אני מנקה את החדר של ההורים שלי בבית.。במקום סילוק、רק מסדר。נולד בטאישו 13、אבי הנמרץ ביותר כבר נפטר עקב דימום תת-עכבישי פתאומי.。גם אם אמא שלי, שנולדה בשוואה 1 (לפני פחות משבוע), מתה ככה.、אין בעיה עם סילוק。
כי אין שום דבר בעל ערך。יש כל כך הרבה דברים、למרות שאין לי אפילו איפה לצעוד (במיוחד שאני לא גר שם)、תחביבים וכאלה、אין שום דבר שגורם לי לדאוג מהדרך שבה אני חי.。無芸・無趣味。כל מה שעולה על גדותיו הוא בגדים שונים.。אפילו הבגדים、אני לא מוצא שום פרט לגבי צבעים וכו'.。בדיוק מה שאתה צריך、רק הכמות。אני לא יכול לראות שום משמעות מעבר לשרוף הכל.。
אם כבר מדברים על "רק לחיות"、אני חושב שזה אכזרי מכדי לומר.、משהו כזה。זה כנראה בגלל הזמנים。לצאת למלחמה、במה עלינו להאכיל את ילדינו שנולדו בעידן שואו?、הם גידלו את ההורים שלהם שנולדו בעידן מייג'י.、הוא דאג לא רק לאחיו הרבים אלא גם למשפחותיהם.、ניצלתי את הגוף, הזמן, הכסף והרוח שלי.、יתרה מכך, גם אם אומרים לך שיהיה לך תחביב,、אני לא חושב שיכולתי להרשות לעצמי את זה.。אם、גם אם יש לך תחביבים "נוספים".、קרב לשכנע אחרים בכך、ידרוש אפילו יותר אנרגיה。לחפש את זה בשווה לזמנים המודרניים、מתאכזר אליהם מדי。בקצרה、עכשיו זה זמן השפע、אני אומר את זה。
אבא הוא תלמיד בית ספר יסודי、אמי סיימה רק את בית הספר היסודי (בית ספר ארצי בזמנו).、גם לאור השכל הישר של היום, אף אחד מהם לא היה "זוג טיפש".。במיוחד אמא שלי、אם המשפחה שלי הייתה מאפשרת זאת, הייתי נלהב ללמוד.、מחשבות שרציתי ללמוד יותר、טיפות נפלו עליי כילד קטן (אני חושב)。
ועדיין、"בשביל מה אני חי?" "איך אני חושב על עצמי?"、כתלמיד רדוד, חקרתי את ההורים שלי.。זה יותר כמו שאלה להורים שלך.、בגלל חוסר ההבנה שלי בהיסטוריה、זה היה רק "כדור אצבע" חסר רחמים。למה החיים שלהם、האם זה הפך ל"סמרטוט שלא אכפת לך לזרוק" מול העיניים שלך?、באותה תקופה הייתי יותר מתמימים.、בלי דמיון כזה、לא חשבתי על כלום。כשאמות、איך הבן שלי רואה את חיי?。הבן שלי לא אידיוט כמוני.、אני איכשהו עם ההורים שלי、אותו דבר בסופו של דבר、אני מרגיש שבסופו של דבר אהיה אדם ללא כישרון או תחביבים.。
8/16、雨。気温18° Tシャツ１枚では寒い。昨日から断続的に、時折大きな音を立てて降り続く。お墓も掃除し、実家の仏壇の扉を閉めた。お盆は終わり。あとは絵を描くだけだ。
終戦特集のTVで、いくつかの番組を見た。NHKの「ノモンハン事変」、戦争孤児にスポットを当てた「駅の子」。記事では戦争トラウマを扱ったものを読んだ。
常に繰り返されるのは「無責任」「不誠実」そして「現実より、幹部間の個人的人間関係優先」あるいは「組織優先のフリをした、卑しい利益主義」。「日本という国」の「意思決定」の曖昧さ、いい加減さだ。今もどこか変わっただろうか？
一言でその理由をいえば、教育の欠如だ。「日本の教育水準高いのでは？」と自画自賛的に思っている人は少なくない。確かに識字率などは高い（もっと低い所と比べてるだけだが）。אבל、論理的に考え、説明でき、行動できる能力は、驚くほど低い。大学の先生クラスでも論理がメチャクチャな人は幾らでもいる。大学の先生は、単なる専門家ではダメなのだということが、当の先生自体解らない。そういう連中に教わってくるのだから、大臣、国会議員もあの程度だし、そういう連中を選ぶ国民になるわけだ。頭のいい連中が、国民を「愚民化」してきたという説もあるが、論理的に考えれば、馬鹿げた説だということは簡単に理解できるはず。
「次の戦争」が起これば、「そのあとの日本」は平和になるだろう。日本という国は、「過去」としてしか存在しなくなるからだ。愚かな国は無くなることこそふさわしい。