קָטֵגוֹרִיָה: גלריה

זה לא "אני אזכור מתי הקיץ יבוא"、בבוא החורף, אני זוכר לעתים קרובות。

טביעות רגל של בעלי חיים וציפורים מנוקדות על השלג。אחרי פלג הגוף העגול של פסיון, טורק את גופו דוחף מהשמיים ונוחת。ריצת סלפסטיק (נהיגה)、רגע הטיסה、קצה הנוצות שרוט בקלילות שלג מתחת למשקל הצף。

לְהַפְסִיק、הסתובב כאילו חושב משהו、קו מנוקד שמתחיל ללכת שוב。בכל פעם שאני צועד על הרגליים、הצמד שלג מעט עמוק。זה מתגלגל ומשאיר קו קלוש。הדיכאון הרך、שם, השועל הראה שיש לו מנוחה קצרה.。חיה קטנה קבורה למחצה בשלג、הולך כמו מתנפח。התמונות האלה、אחד הדברים המהנים בחורף הוא להפוך למחצית מבעלי החיים ולנסות לחיות אותו מחדש.。בשיח שיחים שנשמטו עלים、אגסי בר נשארים לא גמורים על ידי הציפורים。זה פינוק משמיים。

今朝も快晴だ。気分だけは（いろいろ思い出さないかぎり）よい。こんな時は、気持ちのよい音楽を聴き、嫌なニュースには耳を塞ぎ、静かに詩でも読むのがいい。のだが、現実はなかなかそうならない。

葉牡丹。昨年まで、全く興味がなかった。今もまあそうなのだが、園芸店を覗いているうちに何故か、これを描いてみようと、小さな鉢をひとつ暮れに買った。

大小20枚くらい描いた。そのうちにだんだん葉牡丹を描いている気がしなくなって、自分がそこに投影されてくる。これはひょっとして俺なのかも…。ところどころ引っかかるようにギザギザで、点々で、非常識な色が前後の脈絡もなく在る。このいい加減な有りようはまさに俺だが、それはもう葉牡丹を描いているとは言えないのかも知れない。