קָטֵגוֹרִיָה: גלריה

昨日は上野の東京都美術館で開催中の立軌展と、知人の作家たちがやっている個展、グループ展を見ながら、銀座の画廊をちょっとだけ覗いてきた。

לפני כמה ימים、הלכתי לניקו。עלי הסתיו לא מסתובבים מהר כמו שציפיתי.、האם אצליח להגיע בזמן לצפייה בעלי הסתיו בשבוע הבא?、זה היה ככה、החום של הקיץ והסתיו הזה、רבים מהעלים העליונים, כמו עלי הסתיו, קמלו והלבינו בגלל החמימות.。נראה שעלי הסתיו לא יהיו בהירים כרגיל.。

הרחק מהמולת אגם צ'וזנג'י、אם תלך רחוק יותר לחוות קוטוקו, ההמונים יהיו הרבה יותר דלים.。כשמגיעים לגבעה המשקיפה על החווה、לא נשאר אף אחד。ברור מהאופן שבו הגדר נשברת שהם כבר לא מחזיקים כאן בקר (קצת יותר למטה, נראה כאילו הם מחזיקים בקר בפעם הראשונה מזה כמה שנים)、הגדר הייתה חדשה שם, אבל לא היו פרות.)。על כל פנים、זה אומר שהוא לא מגודל、זה אומר שמישהו מכסח את הדשא.。

הדשא גדל לאותו אורך של מדשאה.、האדמה רכה ומציצה פה ושם.。והבמבוק והעצים שמסביב。הם כנראה סופגים את הצליל。זה שקט כאילו היית בחדר אטום לרעש.。אני יכול לשמוע בבירור את הקול של כל עלה נושר.。קול הדריכה על עלי השלכת מרגיע。

אני גר עכשיו איפשהו בין הכפר לעיר.、אי אפשר לחוות שם שקט כזה, אפילו באמצע הלילה.。כי אני ילד כפרי、חיים שבהם אנשים רואים ורואים אותם כל יום、למען האמת, זה קצת מעצבן。מאז שהייתי ילד אהבתי להיות לבד.、אני מניח שהתרגלתי לאי נוחות מסוימת.。כל כך הרבה צמחים תוססים、אם יש לך חיות, לא תרגיש בודד.、להתבונן בהם、אני בטוח שתהיה עסוק רק בשרטוטים.。מעל הכל、מהרעש הסואן של העיר、אני מרגיש שהשגת ה"שלווה היוקרתית" הזו היא הרבה יותר עשירה עבורי.。לעיר אין את מה שאני באמת רוצה.。