10 שנים מאז רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן。פתחתי את הבלוג הזה מיד לאחר רעידת האדמה ("אאוי קאמומה" עצמו התחיל כדף בית).、דור 3 בבלוג הזה。(כבר מעל 20 שנה) זה יהיה גם 10 שנים。
כולם מזדהים עם (ולא רק) את קורבנות רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן.、יש רצון לעזור כמה שאפשר。אפשר להאמין בזה。אֲבָל、נגיעה בדיווחי אסונות ממקומות שונים、בכל פעם שאני חושב על זה, אני מרגיש שהכאב בחזה שלי מתגבר.。כוחות הטבע שאינם בשליטתם של קורבנות האסון、העוני של מערכת הסיוע שם、זו תמצית הכאב。
גם הביטוי ``יפן היא מדינה מועדת לפורענות'' נשפך מזוויות הפה של פוליטיקאים בכל פעם.。סחורות ההצלה והטכנולוגיה הרפואית מתקדמים.。אבל、המערכת בעצם זהה לזו שהייתה בתקופת אדו.。מרכזי הפינוי הפכו ממקדשים ומקדשים לגני התעמלות.、בגדים ישנים הפכו לסדינים כחולים ולשמיכות אסון.。כל כך מעורר רחמים、אני מרחם עליך、זה נגמר ברמה הרגשית של סבלנות (אם כי כמובן עדיף על שלא יהיו חיכוכים בכלל)。בנוסף להשמעת מילים תמימות כמו "מתכרבל" ומוזיקה עדינה,、האם לא ניתן להמציא דרך חשיבה שתוביל לתוצאות קונקרטיות יותר?。התחשבות בזכויות אדם וכו'.、למעשה, נראה שהוא הידרדר מאז תקופת אדו.。
מְהַנדֵס、לא רק מדעני טבע、אנו זקוקים לחוות דעת אקטיביות של מומחים בכל התחומים.。נכון לעכשיו, רק מספר קטן של מומחים ממתינים לייעוץ מהממשלה והמנהיגים.、נראה שהם רק מציינים כיוון שיתאים לרצונותיהם.。אנחנו גם חושבים יותר、לעשות הצהרה、צריך להזיז אותם。חשוב שתהיה מודעות זו、הכוחות המנסים לקדם את מדיניות Ubasute。בכל פעם שאני שומע את המילה "שחזור"、האם זה ``משוך אנשים'' או ``החייאת הכלכלה''?、אני מרגיש שהמילים הוחלפו במילים שנשמעות כמו מערכת בחירות או התכנסות ברובע קניות.。אין דיון על הצורה הספציפית של המטרה.、זה מרגיש כאילו רק הדימוי הרגשי של "שיקום" מקבל עדיפות.。「これが復興という意味だったの？」という絶望に変わらないことを。